אני שוכבת על הבטן על הספה רק בתחתונים וגופיה, מכוסה רק בחצי גוף, אני אוהבת את הבדלי החום והקור בגוף, אני עוצמת עיניים, עוד מעט ארדם לעוד לילה של התעוררויות בהולות מסיוטים שחוזרים, מתחושה שישנתי מלא אבל בסך הכל עברה חצי שעה...
כל המחשבות שעוברות לי בראש מהרגע שאני עוצמת עיניים ועד שאני נרדמת רצות באותו הרגע כמו באוטוסטרדה...
הטלוויזיה דולקת כדי לכסות על השקט והלבד, אני לא שומעת את הדלת נפתחת ומישהו נמצא בבית...
התחושה הזו של נוכחות בבית כמעט משכנעת אותי לפתוח עיניים ולהסתכל, אני מגרשת את המחשבה הזו במהירות מהראש ומנסה להרדם שוב...
ליטוף עדין לאורך הרגל שנמצאת מחוץ לשמיכה, גורם לי לפתוח את עיניי בבהלה ולהסתובב חצי מכווצת לכיוון מי שהרגע נגע בי...
האור מהטלוויזיה מצייר לי דמות, לוקח לי כמה שניות להבין מי מולי והחיוך שעל פניו אמר שהוא השיג מה שהוא רצה...
הרי פעם מזמן אמרתי לו שכבר אי אפשר להבהיל אותי או להפחיד אותי בשום מצב...
מאז, גם אם נדמה לי שמשהו נוגע בי באמצע הלילה אני מסתובבת לאט, מנסה לא להראות שום בהלה או לחץ,
רק לגלות שהכלב החליט להכנס מתחת לשמיכה שלי...
איך בא לי שתבוא באמצע הלילה...
איך הפנטזיות נהיות יותר ויותר רחוקות למימוש...
איך כל דבר מקפיץ אותי פתאום...
