לפני 5 שנים. 7 בנובמבר 2019 בשעה 8:42
אז יבוא יום ואנחנו נאלץ להפרד כידידים, כמו שהיינו צריכים לעשות מהרגע הראשון.וזה יכאב וזה ישרוף אבל זה יהיה רק לטובה. אני אהיה חופשיה ואתה תהיה חופשי לחזור לחייך. תחושת ריקנות קלה תעטוף אותנו ובשלב מסויים אנחנו נתרגל אליה. אנחנו נתגעגע בהתחלה, כמו שלא התגעגענו הרבה זמן. כי שנינו יודעים שהיה שם חיבור אחר, מסוג שונה לגמרי, שלא נתקלנו בו אף פעם. אני אמצא לי מישהו חדש, שיצליח להכיל ולהבין את השריטות שלי או לפחות ככה אני אחשוב בהתחלה. ואתה תחזור אליה, אבל הפעם זה יהיה שונה, כי חלק מסויים ששמור לה בלב שלך נמק. בלילות בודדים וקרים אנחנו נזכר אחד בשניה ונחשוב על לשלוח הודעה ואולי אפילו ננסח אחת כזו מדי פעם, אבל היא מהר תמחק והמחשבה המנחמת הזו תחזור למגירה קטנה בתוך הלב שלנו. ויום יבוא ואולי, רק אולי שנינו נביט לאחור ונבין איזו טעות עשינו.
