לפני 5 שנים. 11 בנובמבר 2019 בשעה 11:27
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שקראתי ספר מההתחלה ועד הסוף. זה היה ספר מקסים על ילד קטן שהלך לאיבוד בתוך תחנת רכבת. הספר תיאר ב300 עמודים מסע של שבוע בחזרה הביתה. כשסיימתי את הספר ישבתי ריקה ותוהה על המיטה. איך ממשיכים אחרי דבר שכזה? ימים שלמים עכשיו ישבתי וקראתי, נכנסתי עמוק לתוך המילים הכתובות ולא הצלחתי למשוך את עצמי החוצה.
התחלתי לחשוב כמה קשה זה לכתוב ספר, כמה יצירתיות צריך כדי לתאר הכל לפרטי פרטים וכמה נשמה צריך כדי לגרום לקורא להתרגש. הבנתי שאני רוצה גם. רוצה לרגש ולסחוף, לגרום לאנשים להשאב לתוך המילים שאני מניחה ברכות על הדף. ומאז כתבתי אחד או שניים, לא כאלו ששווה לקרוא, אבל כן עבדתי עליהם מאוד קשה. עכשיו אני בדרכי לשלישי, ואותו אני לא אשמור במגירה. רק מקווה שיש בי מספיק נשמה.
