למה אני כותבת בלוג בכלל?

אתה לוקח אותי למקום מבודד כמו שסיכמנו, או יותר נכון סיכמת כי לי לא היה חלק בהחלטה, גם כשאמרתי שאני חוששת וגם כשהצעתי מקומות אחרים בכל זאת החלטת לקחת אותי למקום מבודד. משום מה סמכתי עלייך, על אדם שאני לא מכירה שייקח אותי למקום מבודד שאני לא מכירה ולא נתן לי אפילו את המספר שלו, אבל סמכתי עלייך.
סיכמנו שתאסוף אותי מאיזו צומת באמצע הדרך ליד ירושלים ונסענו בשקט מוחלט עד שהגענו לחורשה קטנה ומבודדת. אנחנו יושבים ומדברים, השקט רועם ואין אף אחד מסביב. אנחנו יושבים על שמיכה באמצע שום מקום ומביטים בנוף, או לפחות מנסים להביט, החושך קודר וטווח הראייה מצומצם מאוד. אני לאט לאט מתחילה להוריד מגננות, לדבר יותר בפתיחות ולשחרר את תנועות הגוף שלי.
ברגע שאתה קולט שאני מספיק רגועה ושלווה אתה מחליט לבצע מהלך. אתה שם לי יד על הפה, לא כדי שלא אצעק, כדי שיהיה לי קשה לנשום. אתה מצמיד אותי לרצפה והפאניקה משתלטת על הגוף שלי. אני מנסה להתנגד אבל אתה כבר מעליי, מגביל את יכולת התנועה שלי כמעט לאפס. אתה לוחש לי באוזן "אני יודע מה את צריכה, ואני יכול לתת לך את זה, כלבות קטנות כמוך רק צריכות שיראו להן את הדרך" והעיניים שלי מתמלאות בדמעות. בתנועה חדה אתה מסובב אותי על הגב וקושר את הידיים שלי, מיד לאחר מכן גם את הרגליים. אני מתפתלת במקום, מנסה בכל כוחי להשתחרר אבל לא מצליחה. אתה קורע מעליי את הבגדים ומשאיר אותי עירומה. הקור מתחיל להשתלט עליי ואני מתחילה לרעוד. ספק מפחד וספק מהקור הנורא. הדבר היחיד שיכול לחמם אותי כרגע זה המגע שלך. אני תלויה בך, בין אם כדי לזוז ובין אם כדי לא לקפוא למוות. הידיים שלך עוברות על גופי העירום, בוחנות כל סנטימטר. הדמעות כבר התחילו לנזול לי על הפנים ואתה מלטף את פרצופי, מנגב את הדמעות. "אין לך מה לבכות" אתה אומר, "זה לא יעזור לך" אתה אומר בטון רגוע, כמעט מנחם אפילו.
הידיים שלך ממהרות לרדת לאזור חלציי והאצבעות שלך ממהרות לבדוק את סף הרטיבות שלי. "הכלבה הקטנה שלי חרמנית?" אתה אומר כשאתה שם לב לרטיבות שהולכת וגוברת בי. "אולי יש לך מספיק פוטנציאל בסופו של דבר" אתה לוחש לי באוזן, אני יכולה לשמוע את החיוך שהולך ומתרחב על פנייך, מתגרה בי. אני מנסה להוציא קול מהפה ואתה ממהר לדחוף את תחתוני לפי. אתה מעביר את ידך על ישבני, ליטופים עדינים ורגועים שמבשרים על העתיד לבוא. אתה מתחיל להפליק לי, כמו ילדה קטנה שעשתה משהו לא בסדר, לפחות בהתחלה אתה יחסית עדין. המכות מתחילות להתגבר ומגע עדין מגיע אחרי כל כמה שניות ארוכות של כאב, רק כדי לוודא שאני עדיין מרגישה את האזור. בשלב מסויים אפילו המגע הזה כאב לי, וכל מכה שולחת זרמים של חום לאורך כל גופי. קולות קטנים של כאב בורחים ממני אבל נעצרים בפיסת הבד שתקועה בפי. הישבן שלי אדום, אני מרגישה את זה. אדום יותר מכפי שהוא היה אי פעם, רוטט עם כל מכה. אתה אוסף את שיער ראשי בידך לאגרוף, "אני הולך להנות איתך, להפוך אותך לכלבה לתפארת" אתה לוחש לי באוזן ברכות מלווה בנשימות עמוקות של תאווה.