מהלב, הראש והקיבה

הוא כותב לי

ואני כותבת לך

הוא נוגע בי

ואני רוצה לגעת בך

הוא אומר "אני אוהב"

ואני....כבר לא יודעת מה זו אהבה

אז הלכתי לאיבוד וחזרתי

נפלתי וקמתי

פינטזתי והתעוררתי

נגעתי, נשמתי, הרגשתי, הבנתי

הבנתי שבחיים... מה שממש העציב אותי

זה מה שממש עיצב אותי

ועכשיו....

שוב זאת תקופה של גאות בחיי,
מים רבים שוטפים את חושי.
אני נמשכת, והופכת
לחית חושך, למפלצת רטובה,
לשדון לילה, לפיה הטובה,
מתוקה ודורסת את האור מכבה,
וזורמת הלאה -

עד העונג הבא...

(ענבל פרלמוטר)

הריח שלך על הכרית מפריע לי להרדם

ואפילו לא היית פה....

הלכתי לאיבוד....תיכף אשוב

הריני מקבל על עצמי
לאהוב
לאהוב
עם כל השנאה שבתוכי
לאהוב 
לאהוב

לא כל העולם אשם בבעיות שלי
בהפסדים ובספקות שלי
ואיפה כל המעשים והמידות שלי
הריני מקבל על עצמי

היום אני לוקח אחראיות 
על כל השטויות שעשיתי
ובכל מי שפגעתי, מבקש סליחה

על החומות, ההיסוסים, המגננה
על שליליות והקטנה
על קנאה ועל טינה

מקבל על עצמי להבין שאני פזיז ועצבני
ולקבל את ההשלכות
של הטעויות שלי
עם כל הכעסים בלב על כל הסובבים אותי
הציפייה הזאת.. שינהגו או יחשבו כמוני

הריני מקבל על עצמי 
לאהוב
אהבה שאינה תלויה בדבר

לחיות בשלום עם מי שאני
וסוף סוף, סוף סוף להניח לעבר

מקבל על עצמי
להניח לזו שאהבתי 
לחיות את החיים שלה בשקט
ולאחל לה רק טוב

גם לה מגיע לאהוב
גם לה מגיע לאהוב

(נצ'י נצ)

גם יד חזקה וזרוע נטויה

לא הוציאה אותי ממצרים

גם לא עשר מכות

ומופתים ואותות

לא הצליחו לפקוח עיניים

שבוייה וכבולה

בכבלים של עצמי

בתוך מערבולת סוחפת

שאבתי אותך לטרוף של חושים

עם כמיהה ליבשת נכספת

ואין יבשה

אין סירת הצלה

אף לא קרש לאחוז בו בשקט

ונגמר האוויר

ורפה לו השריר

והיד כבר איננה נושקת

והשארתי במצרים
את ליבי ואת כבודי
ויצאתי ממצרים
אז לגמרי לבדי

מגלגלת את הכאב בין אצבעותי

מתמסרת לתחושה, לעוצמה, לטרוף

כמו מעגל קסמים,

קצה הכאב הוא תחילת העונג

וקצה העונג הוא סף הכאב

ורק במקום אחד הכאב קשה

רק במקום אחד מבקשת לי שתהיה עדין

עדין ומלטף ומכיל ועוטף

בבקשה, בעדינות כשאתה נוגע לי....בלב

אוווץ....

מלצרית עם קעקוע בירך שואלת "הכל בסדר?"

ואני חושבת....האם בכלל כדאי שהכל יהיה בסדר?

אולי צריך קצת חוסר סדר

בשביל להנות באמת, בשביל שיהיה ... בסדר

אתה קורא אותי כמו ספר פתוח

מדפדף בין דפי קדימה ואחורה על ציר הזמן

לא מפספס אף פסיק ונקודה, ואות, ומילה ו...טיפה

כולי ערומה בפניך ואתה....מרטיב את האצבע בלשונך

ומעביר עוד דף

גלה לי אהובי, מה סוף הסיפור?!

לו יכולתי לשאת

לו יכולתי לתת

את כל מה שיש בתוכי באמת

בלי מעצור

בלי לחזור

בלי לסובב את הראש לאחור

אז, הייתי שלו

הייתי איתו

לוגמת את כל העולם בשבילו

פותחת פיסוק, סוגרת סוגריים

צועקת חזק...עד השמיים