כל 32 שנות חיי חונכתי בדרך מאוד ברורה לגבי רכוש (חומר).
לא מאמינה בשייכות חומרית כלל!
באתי לעולם הזה עירומה וכך גם אלך ממנו.
כנ"ל לגבי תפיסתי לגבי יצורים חיים למנהם.
אם למשהו לא טוב בחברתי אני לא אקשור אותו בשרשרת.. לא אנעל אותו בבית..
לא אבזבז רגע אחד מחיי עם כל נשמה שלא טוב לה בחברתי.
אבל אני אדם... וגם אנשים "כמוני" חוטאים לפעמיים.
אז לאחרונה אני מודה, נקשרתי לפרט חומרי בחיי.
כן, כן.. ממש פיתחתי אובססיה ואף נהייתי רכושנית מידיי.
הריי איך אפשר בכלל לעמוד בפיתוי של 180 מטר רוחב ו200 מטר אורך?
במיוחד שהיא לובשת סדינים נקיים ממאה אחוז כותנה וריח של בדין מתמלא בכל החדר??!
מוצאת את עצמי יותר מפעם ביום מפנטזת על הרגע שאני נכנסת לחדרי מדליקה מזגן על 19 מעלות כשהכל חושך ומחליקה עירומה למיטה החלומית שלי...
מתפרסת מתגלגלת ומחבקת מלא כריות.
רגועה, שלבה, מדמיינת אותך לידי ונכנסת לשינה עמוקה.
שבת שלום :)