אחת לשבועיים הוא מתחנן.
נזכר בי ומתחנף.
אולי תתני לנו עוד צ'אנס הוא מבקש
מתקרב, מחבק ומלטף.
מדיי פעם מנסה להחליק גם איזה נשיקה.
"אם לבן זונה הראשון נתת הזדמנות שנייה למה לי זה לא מגיע?!"
ואני.. אישה חזקה, עצמאית, אם חד הורית,
שטורפת כל מכשול בחיים.
קופאת במקום ללא יכולת תזוזה. בוכה מבפנים ומתחננת שילך! לא רוצה שום זכר לאדם הזה. לנבל הזה.
שרימה אותי. ששיקר לי. שכל הזדמנות שהייתה לו, השתמש בחולשותיי לטובתו!
מעולם לא פירגן או החמיא.
מעולם לא אמר תודה, סליחה או בבקשה.
מעולם לא היה קשוב לתשוקותי וצרכי..
שבמשך שנה אנס אותי בכל לילה ולילה.
היה גומר ומסובב את גבו אלי, שומע אותי בוכה ולא מזיז אפילו יד.
האדם הזה שגרם לסיוטים הכי גדולים שלי להתגשם!
האדם הזה שתמיד ידע לקחת ולעולם לא נתן בחזרה.
על אותו אדם אני נאלצת להסתכל בעיניים בכל שבועיים.
אותו אדם עכשיו בדרך לכאן, הרי בכל זאת הוא אב ילדיי.
מקווה שהפעם זה יחלוף מהר.
או לפחות עד שיגיע הגבר האמיתי שלי וייבריך אותו שלא יחזור יותר!!!
