כל מוצש אותו הסיפור
הוא רואה סרט וזה הזמן שלי לתקוף!
אני מתחילה בליטופים קטנים ברגלים, מכדי לבדוק את רמת ההיפנוט שלו בסרט.
יופי! השטח פנוי!!
עוברת לשיער ומחליקה בעדינות את עצבאותיי בשיערו.
לאט, לאט אני מתקרבת לצוור ומתחילה לנשק.. מרגישה אותו מתחיל להתפטל..
זה אומר שלא נשאר לי עוד הרבה זמן.
נותנת לו נשיקה ענקית על הלכי ומסניפה את ריחו המדהים.
כאן זה השלב שהוא כבר מאבד את זה!
תופס לי בשיער ומתחיל לצחוק!
אז אני ישר עוברת לשלב הדיגדוגים.
הוא זז בפרעות ומבלי לצפות את זה מגיע..
הוא מוריד לי בעיטה ישר לאף!
אלוהים כמה שזה כואב!!!!
אני מתחילה לבכות בהיסטריה כמו ילדה בת 3 והעצבים עולים למוח.
אבל בדיוק בנקודה הזאת, הוא נבהל ומחבק אותי חזק. מלטף ושואל בקול חושש:
- אמא, כואב לך? את בסדר?
באותו הרגע כמו קסם, כל הכאב עובר ואני מקווצ'צ'ת אותו בבטן השמנמנה שלו!
אךךך כמה שאהבה כואבת :)