לפני 6 שנים. 24 ביוני 2018 בשעה 20:01
כבר בבוקר קמתי עם תחושת בטן מוזרה.
התחלתי את היום הפסיכי הזה עוד באופטמיות זעירה.
הכל עבר יחסית חלק.. "קטן עלי"
עד שהגיע הטלפון המהולל שביסר רעות.
עם מסר מאוד ברור.
סבא בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם.
מאותו הרגע הכל נהיה שחור.
כל הדרך לבית החולים הידיים רועדות והרגל חזק על הגז.
הגעתי ראשונה.
לצערי לאותה המחלקה שלפני שנתיים חרצה את גורלה של החצי שלך.
אתה שכבת שם מכוסה בדם, ידייך קשורות למיטת מוות הזאת כשצינור חוסם את פנייך היפות!
ליטפתי את פנייך ולחשתי לך
- סבא אל תלך לי, זה עדיין לא זמנך.
עכשיו הכל כבר תלוי בו ובכוח שלו.
ולי מחכה עוד לילה ארוך של פחד שאולי את הלילה הוא לא ישרוד :(
