טעימה ממני..

ריבוי דמויות אשר שולטות בחיי, נותנות לי הרגשה של חוסר ביטחון.

הרי איך בכלל אפשר לרצות את כולם?

כי לא משנה באיזה נתיב אני בוחרת תמיד יש משהו שנפגע. 

אך אם הוא נפגע, למה אני זאת שלא נרדמת ובסוף בוכה? 

אם אני קיבלתי החלטה לטובתם, איך זה שאני זאת  שמצטערת על מר גורלם? 

מדוע אני מצטיירת כחסרת עמוד שידרה, אם כל מה שרציתי מלכתחילה זה שלכולם יהיה טוב, אושר ואהבה? 

כשהייתי קטנה חלמתי שתבוא ותציל אותי, חיכיתי לך. באמת! 

אבל כשלא הופעת הגיעו אחרים שלרגע שכנעו אותי שהם המיועדים. 

כשנפלתי, ישר קמתי בחזרה.

בידיע שזה עדיין לא אתה ויום יגיע ואתה פשוט תגיע.

תחבק חזק ובשניה תרגיע.

תשמור, תגונן, תעריך ותירצה רק אותי.

כי אני שלך ולנצח אשאר, גם אם לעולם לא תופיע.