ככול שאני מתבגרת השיר הזה תופס מקום יותר משמעותי בחיי. . .
ווליום!!!!
להתעורר לתוך עוד בוקר
כמו אתמול שלשום
רוצה לישון ולהמציא לי עוד חלום
רק הוא ניצב פה וצופה בי
מאיץ ולא מפסיק
בתקתוקיו אדיש, אדיש על השידה,
זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה.
אני לוקחת לי עוד יום של חול מהארון
מן המראה דמותי נקרעת...הגיון או שגעון?
וגם הפעם מוותרת כי מאיץ ממולי
אותו שעון, שעון תאום מהשידה.
זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה.
עבד של הזמן
של השעון שמן הסתם
אותו המצאנו בעבר
עבד של הזמן
עובדי אליל שמן הסתם
אותו המצאנו בעבר
זה השעון שמדכא את העיקר.
אני עוקפת מימין כמו שכולם עושים
אצל כולם אצים רצים אותם המחוגים
ולא מוצאת את הבלמים
לא מוצאת נשימה
אני נוזלת עם הזמן בלי שליטה.
זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה.
עבד של הזמן...
אולי אם הוא לא היה, הכול היה שונה
אבל בטוב וגם ברע כמו נישואין (בלי אהבה)
זה ההרגל, זאת השגרה
זה השעון