לפני 6 שנים. 18 ביולי 2018 בשעה 19:07
צועדת יחפה ברחבי הקיבוץ, השמש באמצע השמיים והמדרכה רותחת. אבל אני לא מרגישה דבר.
מדמיינת אותך צופה בי מהחלון ולא מעיזה לסובב את ראשי אחורה. עניי נוצצות ומחנק בגרוני. שונאת את הרגע הזה שאני נאבקת בדמעות. הבטחתי לעצמי שלעולם לא אבכה עוד בגללך.
לעזעזל, מה פגום בי שאני כזאת רגישה?
הצעת ללמד אותי.. מתי מגיע השיעור השני?
