טעימה ממני..

להיות שם, תמיד כמעט.

תמיד ליד, אבל לא ממש.

מחפשת בכל רגע נתון, משמעות.

מתי הוא יגיע הריגוש?!

ממהרת אך לעולם לא מספיקה להגיע לרגע הנכון, בשניה שעדיין לא חלפה. 

אני תמיד ליד אף פעם לא שם. 

חוסר יכולת בחירה בין טוב ורע. 

בתוכי הכל מערבולת, סובלת מכאב אדיר 

שמלווה בסחרחורת. 

שוב נופלת, נפגעת כאילו בכוונה, אני את עצמי שוב ושוב פוצעת.

אם זה לא מזוכיזם אז אני על גבול המשוגעת.

כי אין הסבר כלל לכל החוזק שגדל בי שניה אחרי שאני נפצעת.