טעימה ממני..

דופק הלב טס ל180, אתה מרגיש אותו עוד רגע יוצא לך מהחזה..

הידיים מתחילות לרעוד והמוח פוקד לקסוס בזמן שהעניים מתמלאות בדמעות.

לצערי לא הרבה פעמים בחיי יצא לי לחוות את הסנסציה הזאת.

היום למזלי שוב הרגשתי באה! 

אך הפעם היא התלוותה לכאב נורא.

כזה שלא ניתן לתאר במילים, כזה שממש מרגישים כאב פיזי. . גוף ונפש לרגע מתחברים.

הייתי רוצה לחלוק זאת איתך.. אך אתה לא כאן. 

אז היום הרגשתי איך זה שלוקחים ממך חלק.

פשוטו כמשמעו.

זה כאב אדיר שאני לא מצליחה להעביר..

אז ניסיתי לחזור לעבוד, לקח לי שעתיים וחצי לסיים פרוייקט. לסגור את המחשב ולהבין שאני לא בנויה לזה עוד.

אז מה עכשיו? שוב נתרפים לי כל הקלפים?!?! 

אחרי חודש וחצי של הסתגרות פנימית במדינה זרה.. 

אני מבינה שנשברתי מהר מידיי, שאולי ויתרתי על עצמי שוב בשביל לרצות את כולם...