שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היא אני ומה שביניהם

מיומנו של איש חינוך.
לא תמיד זה אני, לא תמיד זאת היא ולא תמיד זה מה שביניהם...
לפני 5 שנים. 4 בספטמבר 2018 בשעה 3:32

האדם נולד מושלם על פי האל שבשמיים ללא עגיל קעקוע או חירור בעור הבתולי.

 

ואז יושב לו האדם וחושב 

למה אני לא יפה יותר? עשיר יותר? 

ולמה שלא יראו כולם כמה אני כזה

איך יראו אם לא אראה על גופי?

טבעת יקרה.

ציור מטומטם של נמר. 

ואז הוא מצייר על גופו טימטום.

מחרר על עורו...

וכמה שהחור יותר גדול ככה הבור רחב. ככה עומק הריק עמוק יותר.

והוא לא מבין למה החור לא ממלא אותו.

למה הציור לא מכסה את הבור בנשמה.

ולאחר שנים עובר תמים ושואל. מה זה?

ואז לשניה של הבזקה בול העץ, החולצה הדהויה, הקיר המחורר , מחייך ומספר..

זה היה כשנפלתי לבור.

וזה כשהיכרתי חתול

וזה שעליתי על סולם.

והתמים אומר ואוו... מחייך וממשיך לדרכו.

והוא נשאר עם סיפור שלא באמת סופר וחולצה שצריך להסביר למה היא משמשת... וחור שניתן לראות דרכו את  השקיעה /הזריחה ביום בהיר אחד.

היייי טמבל למה דרך חור???

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י