אז יצאתי היום לתא, השעה הראשונה הייתה נהדרת, טפילו הופתעתי מעצמי שאני יודעת לרקוד ככה. על הרחבה: אני, גופייה דקה שחושפת פטמות זקורות, חצאית מיני שחורה, שיער פזור. רוקדת עם כל הגוף, סקסית בטירוף. רקדתי עם חבריי, באיזשהו שלב איזה בחור הסתכל עליי אבל הוא לא עניין אותי. אם מבט, שיהיה מאישה. ואז הקור גבר עליי ונהיה שביל של עור ברווז על גופי. שני סטלנים נדבקו לחברה שלי, לא אהבתי אותם כלל. אחרי שעה ומשהו כשהחלטנו להתקפל סופית. אחד מהם התחיל לרקוד איתי כאילו אני מטומטמת ולא קולטת שהוא מנסה לגרום לי להשאר כדי שגם היא תשאר. חי בסרט שהיחס ממנו ישנה משהו. אני אוהבת יחס, ומודה שהדבר הציק לי- הייתי הרבה יותר יפה ממנה. ציפיתי שיתחילו איתי או יזרקו איזו הערה. קשה לי לא לדעת, אני אוספת רמזים. קשה לי שהכל מעורבב ולא ברור. לפעמים אני מתרחקת מאנשים כדי שיבהירו לי דברים. זו מגננה, חשובה.
אני הולכת לישון ומרגישה לבד ולא רצויה על ידי אחרים. קשה לי לא לדעת איפה אני. קשה לי לשמור על הפאסון. קשה לי לשתוק על מה שמעצבן אותי. אני קצת סנובית, אולי זה טוב.
