טוב. כלבלבים קצת אחרים מכאן
נכתב על ידי מתוך עצבים כמיהה ותסכול,
על חברות - אחיות שהכירו גבר ונעלמו:
אינני רוצה להכיר. אפילו,
אשמח לא להכיל כלל
מכל האנשים שאוהב בעולם,
בניהם אינה נכללת
האחת שתשאירני מבוהלת
בזכרונות על שיחותינו
ותברח אל זרועותיו של גבר
המחקה את אחוותנו,
אינני מתרשמת, אפילו
אינני בוכה. אינני חושבת,
עליה, עליה, אפילו טיפה.
אבל בזכרונות של העבר
כשאני חושבת על מחר,
הלוואי ואחותי הייתה איתי
אך לה יש כבר כל-גברבר.
וואו, כמה זמן לא הייתי כאן. אפשר להגיד שעברה עליי.. תקופה. אני חוזרת לכאן, אחרי שינויים בשגרה שלי, שינויים באנשים שסביבי, שינויים בלב שלי. אני גם מאוד חולה עכשיו, אבל מחלימה, אל תדאגו לי.
יצא לי לפנטז אתמול בלילה, חצי ישנה, היום התעוררתי ורציתי לקרוא. אני אישה שאוהבת נשים, מאותה סיבה שאני אוהבת מנטליות ואוהבת ריגושים. מה אני אעשה, נשים מרגשות אותי, ואחרי תקופה בה אני חושבת על גברים, אני שוב בצד היותר נכון לי.
יצא לי לחשוב על מישהי שפגשתי כאן פעם, עד היום אני לא יודעת את השם שלה. נפגשנו ממזמן, לפני כמה שנים, אני רק זוכרת שאחרי שיחה בה הרגשתי את הכוח שלה, היא ישבה מולי במרחק ועישנה, דיברנו. עלינו אליה הביתה, וירדתי לה.
אני זוכרת כמה ביישנית הייתי, כמה היום אני האישה עם הכוח, כבר בת 25, יותר אחראית וחזקה מרוב מי שאני מכירה, ועם אגו עד השמיים. (אם כי אני שומרת עליו בסתר ולא אוהבת להתרברב... מדי).
יש לי רצון להיות שוב קטנה, ומובלת.
ובעוד כל זה בגדר פנטזיה, אני כאן כדי לדבר את הלב שלי, כמו שתמיד עשיתי. אחרי תקופה בה אני נמנעת מלהיכנס לכאן, האמת, אני דיי מפחדת.
מפחדת מפניות, מפחדת משיחות, מפחדת לקרוא משהו שישנה לי את המחשבה, מפחדת מלהתמודד, מפחדת לברוח. אני כאן, קצת מפחדת, אבל כרגע כאן. בשונה ממקודם- לא מחפשת היכרויות למטרות קשר, אבל מחפשת בעיקר לנהל שיחות מלב אל לב. ובעיקר עם נשים, כי איתן אני מרגישה הכי בנוח, הכי לא בסכנה.
הבעיה שלי עם להפגש עם אנשים,
שאני תמיד כמעט לחוצה, או עמוסה.
כשאני עמוסה- אני רוצה לנוח, או לא לראות אף אחד
או בכלל להקדיש זמן לחברים שלא ראיתי תקופה.
כשאני לחוצה, אני רוצה להיות לבד, או עם חברים קרובים שאני מרגישה איתם בטוחה.
מתי יש לי זמן לפגוש אנשים חדשים?
ואיך להיות פחות לחוצה?
שאלות מעניינות
אני קצת הולכת לאיבוד
מה אתם עושים הסופ״ש?
אם מזמנת לעצמי שיחות מעניינות
שינה מאפסת
מקלחת נעימה
אולי לצאת לבלות
למצוא סבלנות להתלות קצת על המתח
חזרתי מקבוצת כתיבה. קטע שדווקא אני, שכותבת כאן באדיקות, לא שיתפה את מה שכתבה.
תמיד יש לי רצון להוכיח, מי אני, מה אני. כי לצד האישיות התוססת שלי- יש הרבה אופי, תחביבים, וזכרונות. כי לצד האישה שאני, שחוותה טראומה בחייה- יש הרבה רגישות וחיבור. כי יש לי רצון לנצח את חוסר הביטחון והביישנות שאיתם גדלתי, אל מי שאני מרגישה שאני היום. כי יש לי את הפחד שלא יראו את מה שיש לי לתת.
שיתפתי בסוף, אני גאה בזה, ושמחה. עכשיו אני משתפת כאן, במקום בו פעם כתבתי את נשמתי, היום אני כותבת בעיקר מחשבות קצרות, תהיות, והרבה פעמים רוצה שישימו לב אליי, כך שארגיש פחות בודדה. בעצם אני לא בודדה, פשוט נהנת מתקשורת אנושית, וזה דבר טוב.
יושבת במרפסת. מוזיקה איטלקית, הדלקתי כמה נרות, שלושה ליתר דיוק. אחד כדי לזכור להסתכל בשמיים, שניים כדי לבהות בלהבה המרצדת.
חשבתי אם לעלות לכאן תמונות, במחשבה שניה, זה לא שווה את ה-30 שקל, למרות שאני מתה על זה שאני פצצה בכל מובן של המילה.
מרגישה שאני מתפוצצת- מצחוק, משמחה, מפחד, מתהיה, מהתרגשות, מאדישות.
אני שומעת שירים של דניאל סילבסטרי, איזה גאון. אני נושמת את האוויר הנעים. מדמיינת, וחושבת:
ב-30 שקלים, אפשר לקנות 60 חמצוצים, 3/4 המבורגר, ולאפה אחת טובה.
פוגשת כל כך הרבה גברים חמודים
אבל לא באמת מתאים להכנס לסיטואציה מינית
עם אף אחד מהם
הלוואי שהייתי פוגשת מישהו חמוד, חתיך.
שהיה לנו נחמד לדבר
אבל שהיה גם בסדר להשאיר את זה מיני,
מישהו שיגרום לי להרגיש בטוחה כי אני מעט מפחדת
מישהו שגר קרוב כדי שלא אחזלש
כי לאחרונה קצת מחזלשת
ולאחרונה מאוד חוששת
פחד לאחרונה מלתקשר עם גברים. גם לנוכח המצב בזוגיות שלי, גם כי הכל- איטי ולא זורם.
המפקדת באה ממש בזמן, עם רצף פרקים שגרמו לי להתרטב בתחתונים ולהצטמרר בגוף, ולרטוט בלב.
שהזכירו לי דרך האומנות והמשחק כמה מגע של אישה הוא אלוהי, כמה להיות אישה זה אלוהי.
כמה אני אוהבת נשים, אני אוהבת כשהן תוהות, כשהן רוצות ויוזמות, כשהן משתתקות אך מסתכלות, אני אוהבת את החיוך שלהן, ואת המגע על העור העדין שלהן, אני אוהבת כשהן שמות את היד על הפנים שלי, אני אוהבת כשאנחנו מתנשקות
אני אוהבת ולא מפקפקת
מתנתקת מכאן לכמה ימים, מתנתקת מהטלפון בכללי לנסות לנוח.
מרגישה שלא מוצאת פה את מה שהלב שלי חושק למצוא.
את האמת שנמאס לי מקשרים שלא מסתדרים,
שאני כבר לא משקיעה באלה שיש לי עכשיו.
מצד שני גם לא מקבלת חיזוק וחיזור להמשיך להשקיע,
אני בתקופה ארוכה בה אני עייפה מהכל, ונמאס לי להשקיע אנרגיות בגברים פה.
רגע של שיתוף
מרגישה עצובה
איך יוצאים מזה?
