ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני 5 שעות. שלישי, 19 בנובמבר 2019, בשעה 16:51

מלאת מוטיבציה. אני רוצה להיות קצינה. מיום ליום אני רואה כמה הצבא השפיע עליי לטובה, כמה למדתי, כמה אפילו בתור משקית אני מתנהגת כמו מפקדת, כמה אני מתנסחת מעולה, כמה אני יודעת לדבר עם אנשים ואוהבת לעזור. אני רוצה לעשות עוד ועוד מזה גם בתור קצינה, שהפקודים שלי יהנו מכל מה שיש לי להציע. אני רוצה לאהוב אותם כמו אמא גאה. אני רואה קצינות חדשות שמגיעות למשרדים וותיקים, וישר מתמקדות בעבודה, במקום לקחת יום יומיים ולהתמקד בקשר עם הפקודים שקיימים במשרד הרבה זמן. הם לא מפסיקים לריב. כשאהיה קצינה קודם כל אחייך אל הפקודים שלי, אתן להם להרגיש בעלי כוח, שמעכשיו הם הילדים שלי לפני שהם מכונות עבודה. אבהיר להם שכל דבר שמפריע להם או סתם אם בא להם לשתף אני כאן כדי להקשיב ולעזור. ככה גם ירצו להקשיב לי, והעבודה תתנהל טוב יותר. אני רוצה לנהל משרד ולהביא את האני החייכנית והלא טיפיקלית לצהל. קצינה טבעונית שעושה קרקס כותבת שירה וכן, בעבר רצתה להתאבד ולחתוך ושקעה לדיכאונות, וכן, נפצעה, אבל היא הגיעה לאיפה שהיא נמצאת והיא הכי תותחית שיש, בין אם זה בעבודה וביחסים בין אישיים. קצינה שלא מפחדת לטעות ולהקשיב כי היא יודעת כמה היא שווה ושזה לא מוריד ממנה. להפך, בקורס קצינים לומדים שתמיד יש שיפור יחד עם השימור. האם אצא? לא יודעת, המרפאה אצלנו בבסיס עשתה טעות שאולי תעלה לי בזה. אבל נכון לעכשיו, אני מפנטזת, ושמחה, גם חולה מאוד, מאתמול. מרגישה רע פיזית, חום, חולשה, צמרמורות. כאבי גרון, גם כאבי בטן מהכדור שלקחתי. שוכבת במיטה עם הפוך מעליי ומנסה להרגע. אני מחלימה. מחלימה גם מהשנאה, מהספקות, מהבגידה, מהבדידות והמחשבות. זה לא עוצר אותי מלחשוב ולדמיין כמה היה לי הרבה יותר נעים אם הייתה מישהי לידי, שהייתה מלטפת את שיערי, משחקת בו כאילו היה שלה. מישהי שהייתה חושבת כמה אני חמודה כשאני ישנה, וכשאתקרב לחזה שלה עם ראשי במבט מנומנם, אחת שתחשוב - איזו ילדה קטנה וחמודה.

לפני 13 שעות. שלישי, 19 בנובמבר 2019, בשעה 08:53

תודה.

תודה על היכולת להודות וכל פעם להיות במקום אחר עליו אנחנו מודים.

תודה על היכולת לתקן טעויות

תודה על סדר וארגון שמשרה בי רוגע תמידי

תודה על היכולת להתאהב בעצמנו קצת כל פעם:

מתאהבת בשיעורי שארך

מתאהבת ברוגע שבי

מתאהבת באהבה שיש בליבי

באהבה שאני.

מתאהבת במדים שעליי 

תודה על האפשרות לשרת בצה״ל.

תודה על הזכות לטיפול רפואי.

תודה על האנשים שסביבי,

תודה על צחוק רגעי.

תודה על המעלה להכיל אנשים.

תודה על האפשרות לסלוח, וגם על העכבות שמראות לי מה אני בשום אופן לא מקבלת.

תודה על היכולת לאהוב מסורת גם בלי להאמין באלוהים,

תודה על שמי שלא צריך להיות בחיי הולך, תודה על היכולת להבין שמה שמדויק נשאר ומה שלא, הולך.

תודה על היכולת לתעדף רוחניות על פני גשמיות,

תודה על מסגרות שונות שדרכן אפשר להתפתח בתחומים שונים,

תודה על כך שלא משנה מה יקרה, הכל שולי פרט לאהבה שאצלנו בלב. 

 ❤️תודה על הכישרון לכתוב את שעל ליבי

 

לפני 3 ימים. שבת, 16 בנובמבר 2019, בשעה 20:57

ביום חמישי קיבלתי משימה בצבא שלא הצלחתי לפתור, משימה שהקצינה עושה אך כעת כשנמצאת בחול הדבר עבר לאחריותי. לאחר שהקצינות החדשות אצלנו לא הצליחו לעזור לי, הלכתי לאגד האחר, לקצינה החמודה שיש לי קראש עליה. ביקשתי ממנה עזרה, ובמהרה גילינו שהבעיה שלי קשורה גם בגדודים שלה. החלטתי שאעבור לעבוד אצלה במשרד, המשקית שלה לא הייתה נוכחת, וחיפשתי מקום מפלט מהעצבים שחשתי כשנוכחתי באגד שלי. ניסיתי לתקשר איתה, ובאמת פיתחנו שיחה מעמיקה, והיא נפתחה מולי. כשחזרתי- ראיתי שהיא בשיחת פייסטיים עם גבר, היא הראה לו אותי עם חיוך רחב והתלוצצה שיש לה חיילת חדשה. לאחר מכן אמרה לי שזה חבר שלה. קצת מבאס, אבל היא בן אדם כל כך מקסים, וניחשתי כבר שזה לא יעבוד. נשארתי אצלה, והיא ישבה מולי, ודיברנו המון. היא בכלל קצינה בגילי, היה כיף לדבר עם קצינה שרואה אותי כשווה אליה, גם היה מצחיק איתה, ועם המשקים האחרים שבאו לאחר מכן, והחיילים הנוספים. היא הכינה לי תה, והתגלגלה החוצה עם הכיסא מהמשרד, ואז לקחתי לה את הכיסא, היה מצחיק מאוד. כשהיא ראתה שאני נהנת היא חייכה אליי, אמרה לי משהו בסגנון של, נכון שזה כיף? וליטפה את הלחי שלי עם היד שלה. הרגשתי כמו ילדה קטנה, הסמקתי קצת. לאחר מכן היא לימדה אותי איך לעשות המון דברים שאם הייתי מבקשת שילמדו אותי באגד היו רואים זאת בעין שיפוטית, או חסרי סבלנות כלפיי. קיבלתי שיחה מחברה שלי שהייתה מצוברחת, בחרו נציג מכל משרד להשאר בשביל דבר מה שקשור למצב החירום שהיה. החלטתי שאני נשארת ושהיא לא חוזרת לבד הביתה, מדי פעם באתי אליה, וחיבקתי אותה, ונישקתי אותה בראש, והרגעתי אותה כשהיא בכתה והתפוצצה מעצבים. בו זמנית, עזרתי לקצינה אחרת במשימות, עברתי בין המשרדים ועזרתי למשקים שביקשו שאעזור להם עם העבודה. יש מדבקות ירוקות שאנחנו שמים על טפסים מסוימים, שמתי מדבקה על האף, והתחלתי לעבור בין המשרדים ואמרתי: אני הליצן של האגד מאחר וכולם נראים כל כך אובדניים ועצובים. עשיתי להם טריקים, סיפרתי בדיחות, הצחקתי אותם עם האנרגטיות שלי. לא היה אחד שלא העלתי לו חיוך, ואפילו הצחקתי את הקצינה ועוד כמה חיילות. זה מעשה הליצנות הכי ספונטני ואמיתי שיכולתי לעשות. (הגדלתי את האף עם עוד מדבקות כי אני כביכול יהודיה, זה הצחיק אנשים). בדרך חזור, הכאבים שלי בכתף החמירו לאחר שסחבתי לחברה את המזוודה ששקלה טון, היא הייתה עצובה ובכתה לאחר שרבה עם המפקדת שלה, אז עזרתי לה עם זה, דבר שהסב לי כאבים רבים. חברה שלי, זו שנשארתי בשבילה עד 8 בערב בבסיס במקום 5, כל פעם שהאוטובוס קפץ, עטפה אותי ושמרה עליי שלא אפול. לא היו מקומות באוטובוס, ואני חלשה מדי מכדי להחזיק את עצמי עם קפיצות שכאלו. זה ריגש אותי. גם דיברנו עם נהג האוטובוס, והיה מעניין. חזרתי הביתה כדי לקבל הודעה ממישהי ששנאה אותי בקורס ולאחרונה אמרה לי שהיא ואני התחלנו להתחבר ושאני מקסימה, היא כתבה לי המון תודה על העזרה, שלא הייתי חייבת להשאר ועזרתי להם עם העבודה. היא אמרה לי שאני באמת בחורה עם לב זהב, ואני חייכתי לאחר רגע של חוסר וודאות ורגע של מחשבות בדברים לא חשובים, זה נכון. אני בחורה כזו באמת, וחבל לפספס אותי.

אתמול טעמתי יין איכותי שלבסוף הסתכם בהוצאה של 100 שקל בשביל כדור פוסטינור. למדתי המון דברים, כמו להיות עם אנשים שאני רוצה במאה אחוזים, תמיד להשתמש בקונדום, שאני בכלל מעדיפה נשים יותר משחשבתי, שהיה לי חסר שליטה ולא סקס. הרגשתי כל כך מתוחה שניסיתי לגרום למה שעשינו להיות בעיקר שליטה. אמרתי לו לחנוק אותי, להרביץ לי חזק יותר, ועוד.

היום עבדתי קצת, וכמובן שמצאתי חישוקים ולא השארתי אותם להיות אלה התחלתי לעשות איתם טריקים בגשם. לאזן על האף, תוך כדי לסובב עם הרגל.. נסענו כולנו לאחר מכן לטירה, בחיים לא נסעתי לשם לבד, או הייתי שם. היום כתבתי שיר חדש שאני אוהבת מאוד, גם הכרתי חברים חדשים, וקבעתי עוד פגישות מיוחדות. גם התעטפתי באהבה מחברים אהובים.

לפני 3 ימים. שבת, 16 בנובמבר 2019, בשעה 03:27

הבטן מתהפכת
אין ביכולתי לתאר תחושה כזו:
זרה, מנוכרת לעצמי.

תכף ארגע,
וראשי יפול על המיטה,
אצבעותיי ירפו
ויפסיקו לכתוב לעת עתה.

ואז בחלום,
אצבעותיי כמכונה מתקתקת
כותבות מילים שאנסה לזכור
ואשכח כשאקום מבועתת.

אין לתאר כזו תחושה במילים,
אני כזכוכית מתנפצת.
ראשי נופל על המיטה,
מלקה בי, ואני בוהה.

ואז חושבת, תכף ארגע.

לפני 4 ימים. שישי, 15 בנובמבר 2019, בשעה 13:07

יום שישי אחרי שנרדמתי בעשר אתמול, כמו כל השבוע. אני בוחנת את גופי שעליו מעט אור, את הטיפה שאין ביכולתי לראות, אני מרגישה: מעבירה את ידי על הקימורים של הגוף, מהברך, על הירך, והתחת, מרגישה אותו ורואה כמה שבורכתי. עולה מעלה למותן הצרה, ואז לציצי הקומפקטי, ולבטן הרכה. מתבוננת בגופי ומתפעלת מכמה שאני חטובה. והרי אני בכלל לא עושה ספורט (לא מעצלנות, איני יכולה). ממשיכה לחוש את גופי ומתפעלת, ומתאהבת. גם מרשה לעצמי לפנטז:  אני שוכבת במיטה, אור זעיר עליי, כרגע מהחריצים בין התריסים, יותר מאוחר מהכוכבים. יש משהו שעושה לי את זה, בלשכב בטבע. לצאת לקמפינג במקום יפה, אני אוהבת את המדבר הכי- אבל ביער יש משהו פראי ואחר. היער בחושך, הגוף שמואר על ידי כוכבים. מי זאת שלצידי? מלטפת אותי ובעדינות מעבירה את ידה מהברך, על הירכיים, צביטה בתחת- ממשיכה למותן ומשחקת בפטמות. אני מדמיינת אותה מעליי, כל כך יפה, שיערה ארוך ונופל עליי, היא רוכנת אליי לנשיקה עוד לפני שהספקתי להזיז אותו מפרצופי. אני לא בטוחה מה יש שם, באהבה קשה לי להאמין, יש שם תשוקה- על אף שאיני רואה את עצמי מוגדרת כנשלטת של מישהי יותר. בנשיקה אני חושבת, כמה בא לי לשרת אותה. לציית לה כמו ילדה טובה. אם תמיד חשבתי שאני חתול בתור חיה, הרי שטעיתי- חתול אולי הייתי פעם, בראטית לא קטנה. היום אני במקום שקט בו אני יודעת שאני רוצה לציית, אני כמו כלב טוב ונאמן. אם היא תגיד לי להיות על ארבע, אהיה. אם תגיד לי לנבוח, אנבח, ואפילו אצייץ אם תרצה. אם תגיד לי ליילל, איילל. אם תדחוף את ראשי מטה, לא אכנע. אפילו אציע שתדחוף דבר לפי, על אף שכל אישה שהייתה איתי ונחשפה לגניחות שלי, העדיפה אותן על פני שתיקה. אם תרצה לקשור אותי לעץ הקרוב, שתקשור, אם תרצה להלקות אותי, שתלקה, אם תרצה לזיין אותי- אולי אחרי תקופה של אמון, אולי אז גם תזיין. ולאחר שתעשה מה שתרצה, אם תאשר:

אעביר את ידי מהברך, על הירכיים, אבחן את ישבנה, ואצנח למותנה, ולשדיה שאני כה אוהבת.

לפני 4 ימים. שישי, 15 בנובמבר 2019, בשעה 09:31

קמה בבוקר והרצון לזוז מתרוקן.

קמה בבוקר ואני רוצה לישון עוד ולקום חדשה.

קמה בבוקר, רוצה ליטוף על הלחי ואולי גם נשיקה.

קמה בבוקר ומתבאסת שלא אצא היום כי אני צריכה.

קמה בבוקר ומרגישה ילדה קטנה, עשר שנים אחורה.

קמה בבוקר וצריכה אהובה לדקה. לשנייה, אהובה לעשר שנים.

קמה בבוקר ומשתוקקת להיות ילדה טובה, משתוקקת לאהוב ולציית.

קמה בבוקר ורוצה לכתוב אבל עדיין לא מתרגלת לאחיזה של העט.

קמה בבוקר, וגם בלילה- מעת לעת, חלומות ונדודי שינה

קמה בבוקר וזה כבר לא עשר שנים אחורה, זו רק שנה.

קמה בבוקר ומבינה

כמה שמחשבות מבגרות אותנו, כמה שזרות הן אחת לשנייה.

לפני 5 ימים. חמישי, 14 בנובמבר 2019, בשעה 21:11

תכננתי לכתוב פוסט שמח על היום המדהים שהיה לי אבל עכשיו הלב שורף. קשה להבין שתקופה ארוכה נתת את כולך לבן אדם שלא רק נפרד ממך בחמש דקות ולא רק לא ניסה להלחם עליך, ולא רק המיר פתאום את המשיכה שלו, אלא גם מזדיין עם זוג שיצאנו איתו לדאבל דייט. אני מבינה שהם חלק מהסיבה לכך שהיא נעלמה ונפרדה והלכה. 

בא לי להגיד שאני שונאת אותה, בא לי לכתוב את כל מה שאני חושבת עליה פה. אבל אני סולחת לה, היא בסהכ ילדה מסכנה שנקלעה לסיטואציות לא טובות. והם בסהכ שני סוטים מפונפנים שאין בהם דבר מעבר לזה ואולי לשני ילדים.

היום חברה שלי איבדה את המחברת עם כל העבודה שלנו במשרד יחד עם כל התמונות שלי איתה. דבר אחד שזכור לי שאמרה כשהתבאסתי, בציניות רבה: ״איזה מבאס, איבדנו תמונות עם מישהי שאנחנו לא רוצים בחיינו״.

אני לאחרונה מבינה שיש אנשים יותר טובים ואנשים פחות טובים. איך מזהים? בכמה שרחב להם הלב, בכמה שהם רוצים להיות משהו גדול, ביחס שלהם לאחרים, בשליטה העצמית שלהם.

היא בעוד כמה שנים תמשיך לחפש את עצמה במין עם אנשים שלא בריאים לנפש, הם בעוד כמה שנים ימשיכו להיות בסהכ עוד זוג הורים שאבד לו האקשן אז הוא יוצא מהנורמה כדי לזיין קטינות, אני כבר אהיה קצינה עד עם פקודים שאוהב עד מאוד, אהיה גאגלרית טובה יותר, אהיה יותר יפה ובטוחה בעצמי, אפרסם את הכתיבה שלי שתהיה כבר רבה ומקצועית, אלמד פסיכותרפיה ואתחיל לעבוד עם אנשים עם בעיות נפשיות מסוימות דרך קרקס, כתיבה ועוד. אחיה את החלום שלי. זה כי אני ממוקדת ולא מתפזרת לשוליים, אני מעריכה אנשים סביבי, אני לא נופלת לתפל בקלות.

יש אנשים שהם פשוט לא נורמטיביים בשום צורה. אז במקום לכעוס אני מקבלת, וסולחת, ומרחמת, באמת באסה לכם שהחיים הביאו אותכם הנה.

אני בסך הכל נפגעתי בדרך מאוד. אתם שרוטים לכל החיים

 

הלוואי שתקראי את זה וישרף לך הלב, גם.

לפני 6 ימים. רביעי, 13 בנובמבר 2019, בשעה 19:04

לפני שבוע. שלישי, 12 בנובמבר 2019, בשעה 12:55

בבסיס והדבר היחיד שאני רוצה ביום כזה של הקפצות, טילים, גיוסים, עוצר ועייפות- אוכל חם לבסיס, וחיבוק אוהב.