אגם הברבורים

הבעיה שלי עם להפגש עם אנשים,

שאני תמיד כמעט לחוצה, או עמוסה.

כשאני עמוסה- אני רוצה לנוח, או לא לראות אף אחד

או בכלל להקדיש זמן לחברים שלא ראיתי תקופה.

כשאני לחוצה, אני רוצה להיות לבד, או עם חברים קרובים שאני מרגישה איתם בטוחה.

מתי יש לי זמן לפגוש אנשים חדשים?

ואיך להיות פחות לחוצה?

שאלות מעניינות

אני קצת הולכת לאיבוד

אני כבר תקופה כאן, ואיכשהו אחרי שנה פלוס-

לא יצאתי למספיק דייטים, ולא ניהלתי מספיק שיחות מספקות.

הייתי רוצה להכיר מישהו כמוני, מעניין, בעל הרבה תחביבים ועולם אישי עשיר.

שתהיה לנו שיחה מגניבה, שיראה טוב לטעמי- אם היה לכל אחד כאן אפילו חצאי תמונות זה היה מקל את האי נעימות של אחר כך.

שנפגש אחרי כמה שיחות, לא אחרי מליון שנה

שיהיה חיבור מגניב, ומשיכה.

אם מי שאני מחפשת לא כאן- אעבור לי אל היעד הבא

💓

אני בטוחה במי שאני, באיך שאני נראת, במי שאני בלב, ובמה שיש לי לתת.

לפעמים צריך לקדם דברים💋

אז אל תתנו לי לשבת לחכות!

(תקראו גבולות קודם)

תמונות שלי יושבת-

מה אתם עושים הסופ״ש?

אם מזמנת לעצמי שיחות מעניינות

שינה מאפסת

מקלחת נעימה

אולי לצאת לבלות

למצוא סבלנות להתלות קצת על המתח

חזרתי מקבוצת כתיבה. קטע שדווקא אני, שכותבת כאן באדיקות, לא שיתפה את מה שכתבה. 

תמיד יש לי רצון להוכיח, מי אני, מה אני. כי לצד האישיות התוססת שלי- יש הרבה אופי, תחביבים, וזכרונות. כי לצד האישה שאני, שחוותה טראומה בחייה- יש הרבה רגישות וחיבור. כי יש לי רצון לנצח את חוסר הביטחון והביישנות שאיתם גדלתי, אל מי שאני מרגישה שאני היום. כי יש לי את הפחד שלא יראו את מה שיש לי לתת.

שיתפתי בסוף, אני גאה בזה, ושמחה. עכשיו אני משתפת כאן, במקום בו פעם כתבתי את נשמתי, היום אני כותבת בעיקר מחשבות קצרות, תהיות, והרבה פעמים רוצה שישימו לב אליי, כך שארגיש פחות בודדה. בעצם אני לא בודדה, פשוט נהנת מתקשורת אנושית, וזה דבר טוב.

יושבת במרפסת. מוזיקה איטלקית, הדלקתי כמה נרות, שלושה ליתר דיוק. אחד כדי לזכור להסתכל בשמיים, שניים כדי לבהות בלהבה המרצדת.

חשבתי אם לעלות לכאן תמונות, במחשבה שניה, זה לא שווה את ה-30 שקל, למרות שאני מתה על זה שאני פצצה בכל מובן של המילה.

מרגישה שאני מתפוצצת- מצחוק, משמחה, מפחד, מתהיה, מהתרגשות, מאדישות.

אני שומעת שירים של דניאל סילבסטרי, איזה גאון. אני נושמת את האוויר הנעים. מדמיינת, וחושבת:

ב-30 שקלים, אפשר לקנות 60 חמצוצים, 3/4 המבורגר, ולאפה אחת טובה.

פוגשת כל כך הרבה גברים חמודים

אבל לא באמת מתאים להכנס לסיטואציה מינית

עם אף אחד מהם

הלוואי שהייתי פוגשת מישהו חמוד, חתיך. 

שהיה לנו נחמד לדבר

אבל שהיה גם בסדר להשאיר את זה מיני,

מישהו שיגרום לי להרגיש בטוחה כי אני מעט מפחדת

מישהו שגר קרוב כדי שלא אחזלש

כי לאחרונה קצת מחזלשת

ולאחרונה מאוד חוששת

פחד לאחרונה מלתקשר עם גברים. גם לנוכח המצב בזוגיות שלי, גם כי הכל- איטי ולא זורם.

המפקדת באה ממש בזמן, עם רצף פרקים שגרמו לי להתרטב בתחתונים ולהצטמרר בגוף, ולרטוט בלב.

שהזכירו לי דרך האומנות והמשחק כמה מגע של אישה הוא אלוהי, כמה להיות אישה זה אלוהי.

כמה אני אוהבת נשים, אני אוהבת כשהן תוהות, כשהן רוצות ויוזמות, כשהן משתתקות אך מסתכלות, אני אוהבת את החיוך שלהן, ואת המגע על העור העדין שלהן, אני אוהבת כשהן שמות את היד על הפנים שלי, אני אוהבת כשאנחנו מתנשקות

אני אוהבת ולא מפקפקת

מתנתקת מכאן לכמה ימים, מתנתקת מהטלפון בכללי לנסות לנוח.

מרגישה שלא מוצאת פה את מה שהלב שלי חושק למצוא.

את האמת שנמאס לי מקשרים שלא מסתדרים,

שאני כבר לא משקיעה באלה שיש לי עכשיו.

מצד שני גם לא מקבלת חיזוק וחיזור להמשיך להשקיע,

אני בתקופה ארוכה בה אני עייפה מהכל, ונמאס לי להשקיע אנרגיות בגברים פה.

רגע של שיתוף

מרגישה עצובה

איך יוצאים מזה?

ברחתי מהיום-יום אל המדבר.

תכננתי את החופשה הזאת הרבה זמן, אחרי שהשגרה הכבידה עליי (בכנות, עדיין מכבידה), הרגשתי שמגיע לי חופשת התרעננות. 

ארזתי את עצמי אל הדרום, דרך תצפיות, מקורות מים ומקומות טבע מופלאים אחרים. אל הים של אילת, בירה, ויין.

אני רוצה עוד חופשות! 

בעצם מה שאני מתכוונת, שאני רוצה להמשיך לנוע בחופשיות בעולם. 

אני לא אוהבת להיות תקועה במקום, אבל שם

אני דואגת להזכיר לעצמי, שגם עץ שננטע ולא זז

בסוף ממריא למקומות מופלאים.