סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אגם הברבורים

לפני שבועיים. 8 במרץ 2024 בשעה 19:34

מסקנה- אין פה כבר נשים, לא בצאט, אפילו בבלוג שלי אין נציגות נשית!

בתקופה שבא לי יותר חברות, או לפחות גם וגם, כי זה נהיה מוזר..

לוקחת הפסקה מכאן, עד לפעם הבאה שיחזרו חמדמדות

לפני שבועיים. 8 במרץ 2024 בשעה 16:03

המסתוריות שלהן בעיניים. להפגש לראשונה, לקבל חיוך גדול. אולי חיוך של ביישנות, אולי חיוך של פראיות, חיוך שרוצה לטרוף, או חיוך שרוצה לחקור. 

להגיע ולקבל חיבוק רך, חיוך מקצה לקצה. להקשיב, לדבר על החיים, או לפלרטט ולשבת לקפה.

עם גברים, אני יודעת שאני רוצה לטרוף אותם. 

עם נשים, אני משאירה את הרוב בסימן שאלה. נותנת להן לטרוף אותי, נושכת אותן בחזרה.

נשים אני רוצה לחבק, להסתכל לתוך הלב. משהו יותר מרגש, יותר מביך. ככה אני אוהבת

לפני 3 שבועות. 2 במרץ 2024 בשעה 16:16

טוב, אז אני עוברת תקופות מוזרות כאן. אולי מישהו יוכל לעזור לי לשפוך אור- למה?

מאז ומתמיד היה שוני באיך שהרגשתי כאן. בעבר, הרגשתי התרגשות, אהבתי לכתוב כאן הכל, הייתי גם מאוד רגישה.

היו פעמים שנפגעתי, או יותר נכון- התמודדתי עם כמה לבד אני מרגישה, אל מול כמה נפגעתי מאנשים כאן, שלא נכנסתי תקופות. חזרתי, נכנסתי.. כולנו מכירים את זה.

מה שמוזר לי הוא שאני נעה בין, לאהוב ולרצות לעלות לכאן תמונות, לצלם תמונות חדשות, יפות, זה עונה לי בעיקר על ביטחון, על איזשהו אדג׳ שקיים בתוכי שאני נהנת ליישם, או לפחות להרגיש שאני לא מרדימה אותו עמוק בפנים. והתשומת לב גם נחמדה

אבל פעמים אחרות, אני בסלידה כל כך גדולה שלא בא לי לעלות כלום. בא לי למחוק הכל. הגוף שלי הוא שלי, הכל שלי, המילים שלי מספיקות. זה מעבר לתחושת הסיפוק, אלה תחושה של עשיתי משהו לא בסדר. ואולי עברתי את הגבולות של עצמי?

ואז שוב, אני בטוחה שאני רוצה לעלות אותן! אני כל כך מועצמת מזה. עד שכבר לא

 

ככה גם עכשיו, כשלי היה חסר להתנסות עם גברים, בת הזוג שלי איפשרה, כל כך הייתי צריכה את זה, התחלתי כמה שיחות.. עצרתי אותן כי פתאום נגעלתי. היה לי מפגש, נהנתי, אבל גם בו פחדתי ושתיתי הרבה כדי לעשות משהו שאני רוצה. באמת רציתי, אבל האם הייתי מוכנה? אולי אני רגישה יותר מעצם המצב הזה שמוזר לי, אישה רגישה? אולי אני צריכה פגישה חד פעמית של דייט כדי להבין מה אני רוצה. אולי סקס לא במשוואה?  אולי אי אפשר להחליט מתי קשר צריך להיות מיני באמת, עד שמכירים. אולי אני צריכה להתנהל מול בת הזוג אחרת כדי להרגיש באמת כמה שהיא חשובה לי ושאני לא פוגעת בכלום.

אולי משהו שיהיה נחמד- חברות בידיאסמיות. להשאיר את זה בגדר פנטזיה, לדבר על זה עם בנות, לצאת לבלות with the girls שזה תמיד כיף.

בכל אופן, הנה אני. הכי חשוף. 20 הודעות שלא קראתי, עבורי זה הרבה, מאחר והתחלתי הרבה מהן. הרבה התראות.

הרגשתי צורך לשתף את זה, לענות כאן אם לא באישי. אולי קצת לשתף את מה שעובר עליי.

וגם, מרגישה דיי חרא היום, ועצובה. אז אולי יש גם צורך למצוא הסחות דעת.

לפני חודש. 19 בפברואר 2024 בשעה 16:40

 

לפני חודש. 19 בפברואר 2024 בשעה 15:12

אאאא

אין לי כוח לימים האלה, באמת שאני עייפה

בא לי משהו אחד שירגיש נכון. עד הסוף

ארוחה שלא תרגיש כאילו מילאתי את הבטן יותר מדי

שוקולד שלא יהיה מפוצץ בסוכר

חניה מדויקת

התקדמות בלימודים שהיא בעיקר עליה ולא רק שהייה במקום

שינה בלי נדודי שינה

לבלות עם חברה שלי כמו שצריך

לדבר עם מישהו שיחה רציפה

להמשך בלי שירד אחרי דקה

 

מזמנת לי דברים מדויקים!

לפני חודש. 12 בפברואר 2024 בשעה 18:06

מוצאת את עצמי מפנטזת, דווקא על גברים.

אבל כל כך עצובה. ימים מבאסים, לא מסוגלת לדבר עם אף אחד.

מקווה שישתפר ושאחזור לעצמי

לפני חודש. 11 בפברואר 2024 בשעה 19:33

שנים שאני בעולם הבידיאסם. תמיד הרגשתי כמו ילדה קטנה, ואבודה.

ילדה שהתחילה מתמימות, אל טראומה, נו, הסיפור המוכר. הורים שלא מצליחים להחזיק ילדה.

עם השנים, תוך כדי המהמורות בדרך, גיליתי שאני בידיאסמית.

היו שנים שכמהתי לחיבור הזה, שיתן לי תחושה של חום, והגנה.

הכרתי נשים שונות, מגילאים שונים, אפילו כמה שולטים. אני זוכרת את המפגשים הראשונים, את הפעמים בהם ביליתי אצלן בבית, זוכרת כמה הייתי שקטה-

היום אני כבר לא שקטה. אני לא פראיירית. גדלתי, התבגרתי, אני יודעת לנהל לעצמי לוז, אני שנה שניה ואחרונה בלימודים, אני עצמאית, וכו׳ וכו׳.

אני לא צריכה אישה, או גבר, או מישהו- שיציל אותי.

אבל כרגע, אני במקום בו גם אהבה לא מספיקה. אהבה זה תמים, החיים לא תמימים. היא לא מספיקה

אהבה היא פשוטה, דרכה ניתן לראות אותי בבירור. אבל אני מלאת מסכות הגנה

אהבה מגיעה, וסוחפת. אבל אני יושבת באוטו, קפואה.

 

שליטה מנתקת, מפרידה. שליטה ממיסה, בלת ברירה. בשליטה את חייבת, בשליטה יש איתך עוד אדם גזור לא פחות ממך. בשליטה את צריכה להסתכל בעיניים, בשליטה, בעיניים יש גם כאב. 

בשליטה גם אם את בוגרת, חזקה, מי שאיתך ידע להוציא את הילדה הקטנה. 

בשליטה את יכולה לצרוח חזק, וזה לא ישנה. לא יוותרו לך.

בא לי לצרוח, ושזה לא ישנה, בא לי לבעוט בגלגלים של האוטו הזה. בא לי שמישהי תחזיק לי את השיער, ותמשוך בעדינות, אבל תסתכל עליי בחוזקה. בא לי חיבוק, אבל גם סתירה. בא לי הד על הפרצוף, שבא מאהבה.

לפני חודש. 10 בפברואר 2024 בשעה 0:14

עפה על שחור לבן לאחרונה. גם על עצמי,

מבטיחה לכם שהשפתיים שלי ורודות

לפני חודש. 9 בפברואר 2024 בשעה 17:28

הרגעים האלה בהם אני רוצה לכתוב, ועדיין הדף נשאר ריק.

בהם אני לא יודעת מה להגיד, אבל בא לי להגיד משהו.

רגעים בהם אני חורזת, אבל אין שום משמעות

בהם יש קונטקסט מסוים, אבל הוא נתפס כטעות.

 

מרגישה שאני צריכה כאפת איפוס, כי החיים שלי מאוד טובים! הכל לפניי, ואני אמנם בעומס, ובמחשבות, אבל סך הכל מסתדרת.

 

אבל העומס! והמחשבות?

ומה אני רוצה להגיד בכלל?

איפה כולם, ואיפה אני?

 

לפני חודש. 8 בפברואר 2024 בשעה 23:22

לא לראות תמונת זין כל פעם כשאני נכנסת לפה,

בעל כורחי?

בטח לא כשבא לי לישון, ואני נכנסת לשוטט או לכתוב.

בטח שלא בא לי לראות את זה. מתיש

(אחרי ששתקתי והפעם ה-3 השבוע דרשה פוסט)