אגם הברבורים

כל היום אני מחזיקה בתוכי בכי, שרוצה לשחרר את המקום השולט, המנווט, המקום המקדם, הלא בועט.

כל היום אני מרגישה חנוקה, גם החופש אצלי מגיע מתוך תחושה של שליטה.

כל היום אני מעוניינת לבכות, אבל מיד כשבוכה מתחילות הספקות

לבכי הזה, אין לו שום מטרה. לחשוב מקדם אך לבכות, על שום מה?

כל היום מנגינה שחוזרת, בראש שלי ממשיכה, מתנגנת

אז אני אקורד ואקורד מנגנת, שרה ושוב מתרגשת

נמאס לי להיות ביישנית, אני אדם רגיש, אישה של אהבה

אני לא רוצה להרגיש עוד כבויה

אני רוצה לצאת מהבועה