מחשבת מסלול מחדש

מהרגעים האלה שאת מוכנה להתפשר על הכל רק שיכאב קצת פחות. שהלב שלך נשאר פתוח ואת רוצה שהוא ייספוג כל דבר רק שהכאב יירגע, אבל אני כבר יודעת שכמה שייספג בו, זה לא יספיק.

צריכה משהו חזק שירגיע, שיעמעם את הכאב, ואין פלסטר שיכסה. אני תמיד מבטיחה לעצמי כל פעם מחדש לא להגיע למצב הזה, לעצור שנייה לפני. 

*שמה לי תזכורת לפעם הבאה

כמו השוקולד הזה שמגיע באריזה קטנה ומהודקת בלי המתכון המשופר. הכל בכמות מדויקת, לא מתוק מדי ובלי טעם לוואי. חושנית, מפתה ובאריזה יפה. כמו לטעום טעם של אישה מגן עדן. כואב מדי. ואתה רק רוצה עוד ועוד. אתה מתמכר לריח, לתחושה, לטעם, להרגשה. אז אתה לוקח הפסקה, מנסה טעמים וריחות חדשים, שוכח לכמה רגעים, ואז אתה מתחיל להרגיש את זה בגוף וזה מגרד לך בנשמה, אתה מנסה לערבב טעמים וריחות, סוגים, וזה כמעט. אבל לא, זה לא זה, אתה לא מצליח לדייק. ואתה רק רוצה להרגיש את העונג עוד פעם אחת, רק אחת. החום גוף שלך מתחיל לעלות, הדופק מסתחרר, והניצוץ חזר לעיניים. אתה מושיט את היד לגעת, להתמסר למגע, להיסחף למערבולת, להישאב להרגשה. אתה מושיט את היד ואתה לא מרגיש, הגוף משתולל, ואתה מחפש להרגיש. אתה פוקח עיניים והיא אומרת שזאת הייתה מהדורה מוגבלת.

מרגישה את הגוף שלי מתעורר, אני רוצה אותך, מכורה להרגשה הזו, הגב מתקמר ואני נושכת שפתיים, אתה אוהב אותי חתולה, חתלתולה פראית, כזאת ששולפת ציפורנים, ששורטת, נושכת, אתה אוהב להכניע אותי בתשוקה שלך. רוצה את הגניחות שלי, את העונג שלי.

גיליתי את טעם החיים. ולא, זה לא קוקה קולה. 

*פוסט מפורט בהמשך. 

אז אמרתי לו שאין לו זכות דיבור ויכולת לגעת בי והוא לא גומר עד שאני אומרת.

תפסתי לו את הידיים והתחלתי לרדת לו, סוגרת עליו עם הפה, שואבת אותו, משגעת אותו עם הלשון, מטריפה לו ת'חיים.  מרגישה את הגוף הגדול שלו רועד, נטרף. אוהבת לשמוע אותו נאנח, גונח רק מהלשון שלי. הוא מסמן לי שהוא לא יכול עוד ושהוא גומר לי בפה אם לא אפסיק. אמרתי לו שיתאפק. אמר שאין לו שליטה על חוקי הטבע.

הוא לא ביזבז זמן תפס אותי בשתי ידיו הגדולות, אני שליש ממנו במשקל אז אין לי באמת סיכוי מולו. הפך אותי, השכיב אותי על המיטה וזיין לי את הצורה. הותיר אותי חסרת נשימה מחוייכת ושבעה.

*פעם באה הידיים באזיקים.

‌תמיד על הקצה, לא יכולה אחרת. לא בנויה אחרת. אף פעם לא באמצע. אף פעם לא מספיק. תמיד על הקצה. מסתכנת, משחקת באש. אוהבת את החום שלה. את הצריבה בעיניים. את הכויות שהיא משאירה על הגוף. מכורה להרגשה, רוצה להרגיש והכי עמוק שאפשר. כל דבר. בין שמים למים מנסה לשמור על שיווי משקל, הולכת באוויר על חבל דק כמו לולינית מנוסה ואין במה להיאחז. ויש פעמים שמועדת, מתרוממת, מזדקפת, וממשיכה על החבל בפוינט ופלקס עם הראש קדימה, כמו שלמדתי. חיה את החיים ובין לבין מנשנשת ריגושים. ניסתי. באמת שניסיתי להיות נורמלית. חייבת שיציתו לי הנשמה, שידליקו לי את הניצוץ בעיניים. חייבת לספק את הרעב התמידי שתמיד מנקר לי בבטן, בראש, בלב, בכפות הרגליים. בכל מקום בגוף. שום דבר לא משביע אותו. לפעמיים אני זורקת לו עצם וזה מחזיק יומיים. ואם אני נותנת לו אחת איכותית אז שבוע. אבל למדתי כבר שזה מצרך נדיר. ואולי גם אני אשמה בזה, הסטנדרטים שלי גבוהים. יודעת לזהות איכות מקילומטרים. לא מתפשרת על כמעט, דומה, או סתם שונה. אז קחו אותי לקצה.

רוצה אותך כאן ועכשיו. על הריצפה, על המיטה, על הקיר, באמבטיה, מול המראה, על המכונת כביסה, בסלון, במטבח, על השיש, על השולחן, על הדלת. אפשר גם אצל השכנים.

רק שיהיה מופרע, חזק וטוב. כמו שאני אוהבת. ועכשיו. 

ביקשת שאתמסר לך, שאוריד את כל החומות והמחסומים. שאתן לך להוביל אותי, יד ביד אל תוך הקסם. 

ביקשת את המפתח ללב שלי, שתוכל להתבונן בו מבפנים, שאפתח לך פתח  לקרני השמש שיחדרו מבעד לסדקים הקטנים.

ביקשת לראות אותי מתפתלת תחתייך בתשוקה חסרת מעצורים.

ביקשת להביט בי בלי בגדים כשידיי קשורות וגופי לרשותך.

ביקשת לתת לי להרגיש מה זה עונג פראי שמתפש בכל הגוף.

ביקשת אותי לרגלייך, צייתנית.

ביקשת שאתן לך לעשות  בי כרצונך. 

ביקשת שאכנע לך. 

דבר אלי פשוט, דבר אלי כואב, דבר אלי מהלב, דבר אלי בלחישות, דבר אלי סקסי, דבר אלי מלוכלך. דבר אלי עם העיניים בלי מילים.

דבר אלי.

אתה יודע שאגיע הלילה ואתה מחכה לי בסבלנות. לא מזמין אף אחת אחרת, למרות שאתה יכול להזמין את כולן. אני נכנסת למועדון, אפוף עשן, וריח חזק של אלכוהול. מזהה אותך במקום הקבוע שלך. אתה מחייך אליי, מסמן לי לגשת.

לובשת בגד גוף מוזהב עם פונפון על הישבן כמו שביקשת. מגפים שחורות, מבריקות עד הבירכיים עוטפות את הרגליים הדקות שלי.

כולם כבר מכירים אותך פה, ואיך שאני מגיעה אלייך השיר מתחלף לשיר שלנו. אני מתקרבת אלייך, מסניפה את הבושם שלך, כמה שהתגעגעתי לריח הממכר שעוטף אותך.

לוקחת נשימה, מתנתקת. מתיישבת עלייך, מפסקת את הרגליים, מזיזה את האגן בתנועות מעגליות, עולה ויורדת בקצב המוסיקה. מעבירה את הגוף שלי עלייך, הגוף החזק שלך רוצה אותי. מרגישה את החום שלך. אתה נאנח קלות. נצמדת אלייך באיטיות חושנית. מרגישה אותך מתקשה והפיטמות של מזדקרות מולך. באינסטינקט אתה שולח יד לגעת בהם, אני מסמנת לך עם העיניים שאסור לך.

מסתכלת לך לתוך העיניים והאישונים שלך מורחבים, מרפרפת על השפתיים המשורטטות שלך נוגעת לא נוגעת, מטריפה אותך. אתה לוחש לי שאתה רוצה אותי כאן ועכשיו.

קצב המוזיקה מתגבר ואני עלייך  מפנה לך את הגב, הישבן שלי מתחכך מול הזין הזקור שלך. מרגישה אותו מבעד למכנסיים, מאיים להתפוצץ.

אני מרגישה אותך נאבק עם עצמך, מתפתל. ואני מתפתלת עלייך. אני מסתובבת אלייך נושכת את השפתיים שלי בעיניים חולמניות ומבט מפתה ואתה לא עומד בזה.

תופס לי את הראש וטורף לי את השפתיים כמו חיה שמזנקת על טרף בתשוקה חסרת מעצורים. אני משתחררת מהאחיזה שלך ואתה בטירוף.

הפרת את הכללים. אני צריכה ללכת. אתה נאנק. מכאב מהול בעונג. מנשקת אותך על המצח מסניפה אותך עוד רגע אחד. ונעלמת. יודעת שתחכה לי שוב.