השנה כמו כל שנה בשנים האחרונות אני לא הולך לצום, את החשבון נפש שלי אני עושה על קיבה מלאה (מי מצליח לחשוב רעב גאד דאם), אבל במיוחד אחרי השנה המטורפת הזאת משהו מרגיש כל כך לא מובן מאליו, להיות, לחיות לנשום.
וזה אך ורק בזכות הלוחמים האריות שמאפשרים לנו.