|
|
|
בזמן האחרון שוב עולות ומציפות..ההרגשות, התחושות..
לזמנים אחרים. למקומות אחרים..
עדיין בשלב שמנסה ללמוד לקבל ולאהוב את עצמי
וזה נראה לי השלב היותר מסובך של חיי
אח"כ.. אח"כ אגיע להחלטות היותר כואבות וקשות בחיי.
לחופש אין מחיר וההחלמה היא מעל הכל.. 🖤
ועדיין.. אני אני..
ימים רחוקים
זיכרונות וחלומות זלא יימחקו.. 🖤
ואני עדיין..
מתגעגעת.
🖤
אם אני עדיין חיה?
איכשהו.. נושמת בכל יום מחדש.
לומדת לצעוד מחדש את החיים.
ברחתי מעצמי. ניסיתי לברוח מהחיים. לא הצלחתי..
חשבון נפש אינסופי
מתגעגעת לעצמי. פעם.
מתגעגעת למצוא את מקומי.
מתגעגעת אליו.
מתגעגעת. על הפשוט.
🖤
איך חוזרים לחיות?
איך חוזרים להיות מאושרים?
איך חוזרים לאהוב?
🖤
מתגעגעת
לעצמי. אלי. למהות שלי.
הפכתי להיות צל של עצמי
מרוקנת
סחוטה
הצרות.. לא מפסיקות. מן גלגל כזה שרק מטביע.
בקושי שורדת בשביל עצמי
ועכשיו צריכה להיות חזקה בשביל מישהו אחר.
עדיין לא מעכלת עד כמה גרוע המצב
עדיין לא מפנימה שסיבוב שני התחיל.
ובימים האחרונים מתגעגעת לכאן
לשעות על גבי שעות של צחוקים וחיוכים
לאנשים בודדים שחסרים לי בחיים
אבל הכי מתגעגעת
להיות של.. בשביל.. להרגיש
נאהבת. להתאהב.. לאהוב.. פשוט להיות!
מתגעגעת
אבל ממשיכה להתחפר עם עצמי בתוך עצמי
שהבדידות עוטפת אותי 🖤
ועכשיו.. יותר מתמיד. חסר לי המקום שלי.
להרגיש בטוחה, מוגנת.
להרגיש ידיים חזקות, עוטפות, מחבקות ומצמידות
וקול שלוחש לי ששששש יהיה בסדר. את שורדת.
אני כבר לא זוכרת מתי לאחרונה הרגשתי, פשוט הרגשתי, בלי לפחד ובלי צל שיעיב על הכל.
לבד, שבורה, לבד, מרוסקת, לבד.
עייפתי. פשוט עייפתי מהכל.
לא מצליחה לבד לקום.
מתגעגעת🖤
וכרגיל.. כמעט כמו בכל פעם שאני נכנסת לכאן..
קצת קוראת, קצת בודקת.
קצת מתגעגעת..
כותבת וכותבת ובסוף מוחקת הכל..
הבדידות הפכה להיות החברה הכי טובה. ממש תאומת נפש.
ואולי פעם.. יהיה לי שוב.. את הקליק הנדיר הזה. שמחבר..
את האחד שיילמד אותי מחדש לראות צבעים מלבד השחור.
אולי.. פעם.. ואולי לעולם לא..
וכרגיל.. עם עצמי בתוך עצמי 🖤
מתגעגעת
לעצמי. לאותה אחת שהייתה לפני ש..
לפני שרגע אחד
שינה, הרס, השמיד.
יש ימים קשים יותר, קשים פחות, נסבלים..
אין ימים של טוב.
וממזמן כבר שכחתי איך זה ימים של נפלא, מעולה, מדהים.
אבל הכי הכי הכי מתגעגעת
להרגיש של...
שורדת..
כל יום ביומו
🖤;🖤
זה חזק ממני
בכל פעם מחדש שהצורך בתוכי מתעורר
נכנסת לכאן
בוחנת מה השתנה
קוראת קצת
מדלגת על איפוס ההודעות (אני חיה.. עדיין.. 😕)
ומסיימת עם המסקנה ש..
שום דבר לא השתנה
גל רודף גל רודף גל..
ואולי.. פעם.. עוד אחזור לחפש.
אולי פעם.. אמצא את מקומי..
אולי 😔
בינתיים
עם עצמי.. בתוך עצמי.. 🖤
רגעים קטנים של געגוע
ללמי ולמה? לא יודעת..
מעולם לא באמת היה משהו שבאמת חרט לי את הלב.
עדיין שקועה בתוך עצמי
נלחמת עם עצמי
לחפש נקודת אור קטנה
ופשוט.. להיות.
ואולי.. תמיד מרחף האולי
שעוד אמצא את מקומי...
🖤
