דמיון מרוכז

שמתי לב בתקופה האחרונה כשאני אומר (למישהו או משהיא) אני מקווה הם כבר מפקפקים שזה יקרה ובדרך כלל מצפים לשמוע את המילים אני בטוח שזה יצא לפועל . ברוב המקרים אני מקווה אכן מתממש אבל הטעם שנשאר בסוף כשלא .נראה לי שצריך לחדד את הצפיות כך שהפה הלב והמפגש יהיו שווים

חומר למחשבה משהו 

לנטוש את העבר? תלוי באיזה פריזמה מסתכלים. מה שבטוח שאפשר לתעדף ארועים מסויימים, לנטוש, לדחוק ולמחוק אחרים עניין של החלטה.

לשעבד את העתיד לצרכים ורצונות של ההווה זו משימה הרבה יותר מעניינת, צריך פשוט לאזוק את המחשבות לא להתפזר, לשריין את התוכן למשימה המתבקשת.

נראה לי הכי חד שיש 

הכי אני אוהב את האובססיה הזו לתמונה. הלו ,רגע, כבר כל כך מהר, הכל פה אינסטנט, קחי אוויר, נבדוק את הטמפרטורה כפי שטובלים אצבע במים לבדוק כמה הם חמים .

מעניין למה זה קורה ??

או שכן או שלא.

סוג של מריחת זמן.

להסתכל על האפור ולהימנע מהחלטה.

מיותר

אני תוהה מי יותר קשה? יום צום ? או יום שתיקה 

מופע החשקים מופיע בתדירות גבוהה עם מצב הרוח,לגמרי לא מפתיע, מה שכן עוצמתם לא צפויה  ויוצרת צפיה מחד תכניות שונות שלא תמיד עולות בקנה מידה עם המציאות . צריך פרטנר  מתאים מן שגם הוא נמצא במצב דומה, גם אצלו הציפיות מונעות אי שם בתוך הנפש, לפעמים תוצאה מנצחת לעיתים הרסנית, או סתם מאכזבת

הצפיה מנצחת

להוביל את הצורך ולנטרל את הטעות משימה בילט אין בכל רגע נתון. סוגיה מהותית ללא תנאים מוקדמים 

אתם מכירים את אלו שכל מה שהם עושים זה סתם רק כדי … לראות … לשמוע….. לקרוא …… סתם 

אז זהו שאין סתם יש רצון מהול בפחד

יש לזה ניחוח? תכונה ? אופי? או סתם ביישנות ? מה שבטוח נמצא בטווח הבתולי. ופוטנציאל יש למכביר 

להבחין בין מילים שנושאות מיטען אמיתי בעל דרך ותוכן,ולבין אותן מילים נבובות חסרות כל בסיס מתעתעות אך ורק כדי למוצא חן בעיני המתבונן.תאטרון האבסורד