דמיון מרוכז

גבול לעומת חוט השני,איזה מהם יותר חד וברור יותר? מאיים יותר? משמעותי יותר?  סוג של מחסום פיזי ונראה והשני מחסום דמיוני ודק להפליא , מעיד על השונות הרבה בין אוכלוסיה אחת לאחרת אמוציונלי ולא 180 מעלות זה מזה.

חומר למחשבה 

מתאים לי

לשקול מילים נשמע אולי סלנאג זול אבל מקפל בתוכו אין ספור תובנות. בעיקר כשהן מגיעות  אחרי שתיקה ארוכה. המחבר ביניהם גודש רצוף המכיל עולם ומלואו 

לשרטט את המרחב הגיאוגרפי וקווי המיתאר שהמוח רשאי  להפליג בהם .  משימה לא קלה ועל גבול הבלתי אפשרי. שם  מגרש המשחקים שלי, להיות מחובר באופן טוטאלי למנטל שמייצר את הקשר הכי נקי וטהור שממנו אין מכשול או עכבה 

מכבה או מעורר? לא פעם אני מוצא את עצמי בתקופת הדממה שמגיעה מכיוונים שונים לחלוטין, באחת אוסף כוחות ואנרגיה לבאות , ובשניה מדיטציה לנשמה. בשני המקרים כנראה הדופק נמוך שמחכה לשעת כושר.

הדרך הכי בטוחה לשמור על שפיות 

בימים שעומק ומחשבה תחילה הם נחלת העבר והמהירות שמשודרת השכם והערב בכל מדיה אפשרית מייצרת דפוסי התנהגות שהכל אופטימי, נטול רגש וההצלחה המטריאליסטית היא זו שמסמנת את הדרך 

השקט הזה מזמזם ללא הפרעה ממש באופן מופתי מעורר את כל החשקים והתאווה בלי שום הסבר . בסך הכל רציתי רוגע והתזמורת הזו מזמזמת בהרמוניה מופלאה                   האמת מתאים לי .

 לעיתים רוצים למשוך את הרגע שלא יסתיים ולפתע הוא נראה כמו נצח נמשך כמו מסטיק.תעתוע של תחושה מצב צבירה משתנה סוג של זעזוע

לאגו, לנפש, ללב, הצורך הבסיסי בחיזוקים תמיד קיים ולא חשוב איזו פוזיציה תופסים. ישנם המסתנוורים וכאלו שספקנים, הגיל לא משחק תפקיד, זה טבוע ב- dna, צריך רק לזהות את נקודת התורפה