דמיון מרוכז

יש להן את התכונה להחליף צבעים בלי הודעה מראש. למרות שיש להן תאריכים מוגדרים, הטבע תמיד בוחר את העיתוי כמטה קסם ולפתע נדמה שזה היה מובן מאליו.

כמו בחיים הכל צפוי והרשות נתונה ומי אנחנו שנחלוק על הדרך ועל קצב האירועים שאנו מובילים או מובלים בנתיב החיים. 

אותה תחושה שיכולה לתקוף במצבי צבירה שונים ועדיין יש להם אפקט זהה.פעם בהפתעה ולעיתים מבחירה. ואני תוהה מה קו הפעולה שמתרגשת ובאה?בעיקר הפשרה ואולי הפנמה.בכל אופן דרוש קו הגנה לסיטואציה לא פתורה

כשיש  לנו הכל מכל, אין לנו את היכולת והתובנה לעצור לרגע מהמרדף הבלתי פוסק ולסמן וי על מטרות שונות שאנו מבקשים לעצמינו, מרצון או שלא מרצון ויוצרות אשליה מדומה

שהנה אנחנו נמצאים על פסגות חדשות.

האם איבדנו את היכולת להתבונן פנימה, להתרווח, להפנים את הרגעים הקטנים שעושים רבים כל כך מאיתנו מאושרים?

הכל עניין של מינונים כפי שכולם יודעים, השאלה איפה עובר קו הגבול.

אני מאמין בריגושים בטור ולא במקביל.

יש לה תכונה בולטת שהיא להעצים את כל מה שבדרך כלל מדחיקים  בעשיה היום יומית ולמרות שהיא דוממת הרעשים שהיא יוצרת עולים על כל דמיון  או שבעצם הם חלק ממנו.  

יש בדממה סוג של התמכרות בלתי מובנת שכולנו אוהבים לחסות בצילה ולהפליג במחשבות ובדמיון שהיא מייצרת.

מסובך משהו

להחליק במדרון התלול בידיעה שבקצה ממתין לך מבוקשך.

פיתגם מטורף בעצמתו בכל קנה מידה ולא חשוב לאיזה כיוון זה נלקח. עצמת הפציעה היא כזו שהדימום בה הוא חזק שבעתיים.מה קרה למה זה קפץ לי בראש ומדוע החלטתי לכתוב על זה פוסט ?לקח לי כמה שניות להבין מה מתחולל בתוכי וההסבר הוא פשוט. לתומי משוטט באתרי החדשות וכמעט כל כתבה עוסקת בשיסוע ובקרעים בין אדם לחברו ובחברה הישראלית בכלל. וכנראה זה נעוץ מצד אחד משיעמום אין סופי ומצד אחר מה קוטביות שנוצרה בשנים האחרונות . ואולי צריך ניתוח לב פתוח או לחתוך בבשר החי כדי לאחות את הקרעים ולצקת קצת שמחה וחברות בין אדם לחברו.

אולי זה לא המקום לפוסט שכזה אבל ... בא לי

מתחבר לשלכת העונה הכי מעוררת. סוג של ניקוי ארובות ואורוות , שטיפה של עונה מפרכת והכל פתוח כיד הדמיון הטובה.

צריך רק לקטוף ...

לא משנה איפה זה תופס אותך הרפלקס המיידי הוא תמיד זהה.  כיצד  החושך מחלחל בגוף או בנשמה זה עניין של מצב צבירה.

ישנם חדרי חושך למכביר כל אחד עם הנושא היחודי שלו מה שמשותף לכולם זה הניסוי בבני אדם.

ישנם כאלו שמצפים בהתרגשות להיות באחד שכזה, וישנם כאלו שחרדים עד עמקי נשמתם רק מלחשוב על הסיטואציה .

לא תמיד צריך לשבת בחושך כדי להרגיש שם. צריך להסתכל על פניהם של אלו שיוצאים מהחושך כדי להבין את האושר השמחה והחוויה שהם עברו

ישנם רבים שמתעוררים בחושך ומאירים את עולם .

העולם חשוך משהו

הרגע שבו נוצרת התסיסה ושובל של קצף בלתי נשלט פורץ בכל הכח אל אויר העולם ומשאיר אחריו שביל ארוך של נוזל מבעבע אפשר לומר  חג שמח.

נשאר רק  לקרר את השמפניה וכל השאר זיקוקים.

טוב איך להתחיל ?

יש את מה שהשארנו מאחור ואת מה שמתרגש לפנים.

גלוי ונסתר, עבר ועתיד, מסתכל על המפתח שתלוי לצד הדלת 

ומנסה לדמיין מה צופן בחובו כשהצוהר יפתח והשנה החדשה 

תדהר לעברי במלוא עוצמתה. רועשת ,גועשת ,מאתגרת 

ובעיקר שגרתית לא תהיה

כנראה