דמיון מרוכז

ישנם רגעים בהם אני מנסה לזקק את הסיבה האמיתית מדוע אני מחפש את השונה ולא מסתפק כמו רוב בני האדם במוכר, בידוע,

בשקט הנפשי שמתבקש בסופו של יום עבודה, אלא חייב לפסוע בעולמות אפלים, ללכת על חבל דק, לבדוק ולמתוח את הלא נודע.

 מחדד בתוכי את התובנה שאלמלא הייתי כזה, כנראה חיי היו סוג של שיעמום מתמשך שמייצר דפוס של רוטינה ידועה מראש שאינה משאירה מקום להיות בקצוות.

טרפו את המזל.

עליה או ירידה, תלוי איך מסתכלים על זה, אפשר להחליק תוך כדי עליה או למעוד בירידה.

סוג של תחושה לא רציונאלית שמגבירה ודורכת אותנו.

להיות דרוך, אחד מהרגעים היותר מרגשים המשפיעים באופן ישיר על קצב ודופק הלב. גם בסיטואציה הזו תלוי באיזה אופן   אנחנו משתתפים ובאיזה תפקיד.

התחושה של מדרון תלול גורמת לנו להיות יותר מרוכזים וחדורי מטרה.

תחושה מופלאה.

סוג של סתימת פיות וחופש המחשבה. כזה נעשה בהסכמה אני מבין, בעולמות מוגדרים גם זה מקובל. אבל כשעוברים אונס מחשבתי כדי לשרת את האדון הריבון נשאלת השאלה מה יהיה השלב הבא.

זה לא משחק זו מציאות

שבת בבוקר רגע של הרהורים, נכנס למוד המתחכם ושואל  את עצמי, מה יפתיע אותי במהלך השבוע? יש משהו שאליו אני מכוון  או רוצה? נותן למחשבה לתעתע ולבדוק את הקצוות.

.בעיקר מכוון למקום בו תהיה פגיעה בול

לא נס ולא מזל.

הפעם מעשים.

הרגעים הכי מעוררים תוקפים אותי בשעת הדימדומים.כמו סוג של עירוי שמזרים דם לעורקים המלאים עד אפס מקום , ומה שנשאר זה להתפוצץ.

יום שישי מסמן  את העבר שהסתיים וצופן את העתיד לבוא .

לדמיין את הצורך ולהמתין  ללא נודע אין דבר חזק מזה.

להעז לא להסתכל לאחור .העליה התלולה לא פחות מסוכנת 

מההחלקה במדרון.ואני בעד החלקה

קשה להתעלם מהפרשנות המורחבת של צמד המילים 

הקונוטציה נמצאת על הסקאלה מקצה לקצה

הסיטואציה נבנית מעצמה מתעצמת ולפתע זה מתפרץ כצעד בלתי נשלט וכל אחד יודע את מקומו במשוואה.רק להיות שם אין תחושה עילאית ממנה. 

לפעמים מצב הרוח מדרבן ולא נותן מרגוע, ולעיתים הוא מעכב  כמו עננה כבדה שמרחפת מעל.

אני מהרהר ושואל האם הקייץ מכביד או מדרבן?או שאין קשר לעונות השנה.

כנראה סתם עניין של מזל

מה כמוס יותר הראש? הנפש? או הלב?

כל אחד מהם פועם בשקט, או גועש כסערה.

לעיתים מתנגדים זה לזה, לעיתים משלימים זה את זה,

הרציו עומד מנגד וצופה במתרחש,

מידי פעם גובר עליהם יחדיו ולפעמים מרים ידיים.

זורק חבל ומחכה

לקלף המזל 

השביל שמקשר בין המוח לרגש מכיל את האדם שאנו. ככל שהשביל עמוק ומפותל יותר העוצמה שגועשת בקירבנו גדולה יותר. ישנם החושבים שהדרך היא דו כיוונית ואני טוען שהיא רב מימדית. שילוב של רגש, מחשבה, עשיה, חלום ובעיקר החלום להיות. אין שילוב זהה כמו שאין בני אדם זהים. כל אחד והשביל שהוא טווה ובחר. לפעמים המזל שיחק תפקיד חיובי ולפעמים לא.

חלקו בזהירות את הקלפים זו מיומנות.

מילים כתובות או מילים נאמרות ומה שביניהן. הפער לפעמים תהומי ולעיתים מדוייק להפליא. תלוי בכוונה אם היא טהורה או למראית העין.

מילים משרתות כוונה באשר היא גם לאומרן וגם למקבלם. אני מעדיף את דיוק הכוונה ולא את זיוף ההבנה.

לקלפים ולמזל יש מקום בבחירה.