דמיון מרוכז

צמד מילים המכיל עולם ומלואו. מי מאיתנו לא ביקר שם ולו פעם אחת. חלקנו לרגע וחלק האחר לרגעים מתמשכים וישנם כאלה שכנראה לתמיד. יש לא מעט קונוטציות ופירושים להליכה שם כפי שאנו מהלכים בעולם הנסתר הזה. ישנם אי אלו קודים בעולמנו הנורמטיבי שזורק אותנו לשם לשדות הכמוסים שמסיבים לנו אושר בלתי נתפס.

קלפים הם סוג של שדות.

חלקו אותם בסוף השבוע אולי המזל ישחק לידיכם

לא מאמין בצמד המילים הזה שנאמר לעיתים קרובות ,השכם והערב,במערכות היחסים הללו. הרי ככל שנהיה תלויים או בלתי תלויים יש דבר אחד או שניים שכל אחד שומר לעצמו ויהי מה, ואין זה אומר שהוא לא מפקיד את עצמו בידי האחר. כאן יש חשיבות בלתי מסוייגת לשולט לשמור לכוון ולא לנטוש או לנצל את הרצון התמים של בת הזוג להיות במקום שהיא נמצאת מתוך בחירה.

והמבין יבין.

לחלק את הקלפים בזהירות

למרות שלמזל  תפקיד חשוב  במשחק 

לחפון את הרגע

לחפוץ את מה שנותר

לוותר על מה שנאמר

להבין את הנשגב 

לשטוף את הרע

 לחלום על המחר

זה לא ענין של מזל

לטרוף את הקלפים 

והעיקר את החיים

פנים רבות לה וגוונים אין סוף אבל תמיד בסופו של יום היא גומרת במספרה או בציפורניים. אם יוותר לה זמן תגמור אצל האדריכל. בגדול אין חדש תחת השמש. נטרוף את הקלפים הפעם עניין של מזל .

יום האשה.

פנים רבות לה.

שמש יוקדת, סיגריה בוערת ,מילה הורסת, חבר בוגד, וישנם עוד לא מעט קונוטציות ומעשים שצורבים את הלב.

מזל שהקלפים בהישג יד רצוי לטרוף אותם מחדש.וליצור עולם נפלא

עניין של מזל

שוכב במיטה רגע לפני שעוצם את העיניים מנקה את שארית היום שחלף מארגן את המחשבות לעתיד לבוא ומנסה לחשוב על משהו אופטימי שיתחיל את השבוע הקרוב ופתאום משום מקום קופצת לי השורה של השיר. בהסתכלות לאחור בשנים שחלפו אני נזכר בחיוך כמה נאיביים היינו כמעט בכל תחום, הזמן שחלף טרף את הקלפים ובמטה של קסם אנחנו במקום אחר. יותר תוקפניים, פחות נאיביים, רכושנים, תחרותיים, פשוט אחרים. אז קדימה נחלק את הקלפים

ונמצא את קלף המזל

אחרי יום האהבה שחתם את השבוע הזה בהרבה מאוד רסיסי דבק הגיע השעה של יום השתיקה. יום שפנים רבות לו, עטור בקשת ומגוון של תכונות צבעים, עמוס רגשות, חלקם רגועים חלקם טעונים. לחסרי הזוגיות קל יותר, לאלו שכן קשה מן הסתם. היכולת להפליג במחשבה ובדמיון אין שניה לה כשאתה לבד בדממה נטול רעשים חיצונים שמשפיעים על שיקול הדעת. בעיני עדיף להיות במוד הזה לאו דוקא כשאנו מדוכדכים או מוטרדים אלא בימים שאנחנו שמחים בעלי אנרגיות טובות. בימים כאלו השתיקה היא הנכס הכי חשוב שניתן לקבל לקראת סוף שבוע דביק.

שבת קרירה גשומה וגועשת. 

רגע קטן של אושר מגיע באין ספור רגעים במהלך היום בווריאציות שונות של מפגשים. התחושה הזו שמדגדגת לנו בבטן, הרגע הזה שמתמשך במהלך סשן, אין דומה לו בכל קנה מידה, מהעובדה שהוא מורכב מהראש, מהגוף ומאותו רפלקס שעושה אותנו שונים מהאנשים הרגילים. מה זה מתאים לי ...

ללכת במסדרון ארוך ואפל כשבסופו ישנן שלוש דלתות, בשתיים מהן אפשר לחזור על עקבותינו ובאחת אין דרך חזרה. כל דלת משתוקקת שיפתחו אותה, מציעה עולם ומלואו, יחסים מכל טוב, חיבורים אין סופיים, שבילים זוהרים מלאי חוויות עמוסות מכל טוב. אבל מה מצפה בסוף הדרך? האם נשוב על עקבותינו ונחזור אל הקיים, הידוע, המקל על החסרונות ונותן לנו בטחון או שנבחר בדלת שאינה מסתובבת ונמשיך בדרך החדשה שהמזל מזמן לנו.

יעוד או מזל ?

ארגון היצרים הוא משימה בלתי אפשרית שיוצרת סוג של אשליה אופטית למתבונן פנימה ומערבולת רגשות למתבונן החוצה.

פשוט צריך לזרום איתה ולא להתנגד לה, אחרת אנחנו חוטאים למטרה שלשמה אנחנו פה.