לפני 5 שנים. 7 ביולי 2018 בשעה 18:47
"גם אני רוצה" היא אמרה.
"... להחזיק אותו?" הוא ענה.
היא היססה לרגע, ואז השיבה "התכוונתי... שאני רוצה שתעשה לי ככה".
----
הם הכירו לפני מספר ימים דרך איזו אפליקציית היכרויות. דנה היתה סטודנטית בסוף התואר באוניברסיטה נחשבת, בתחום שמרוויחים בו משכורת יפה בשוק החופשי. אבי היה מאלף כלבים במקצוע, בלי הכשרה פורמלית, ועם משכורת קרובה למינימום. הם דיברו כמה ימים דרך האפליקציה, ואז בוואטסאפ, ואז לבסוף קבעו להיפגש בשכונה, ליד הבית שלו, בשעת אחר צהריים.
במסגרת העבודה שלו, הוא היה צריך לאלף כלב בעייתי בשם לאקי (שם בנאלי, שמצביע על היצירתיות של הבעלים של הכלב). הבעלים שלו היו עכשיו שבוע בחו"ל באיזו חופשה או נסיעה עסקית או משהו כזה, ורצו שהוא ישמור להם על לאקי, וגם יאלף אותו באופן מרוכז. אבי היה מסתובב איתו בשכונה הרבה. במיוחד שם דגש על כך שלאקי ילך ישר, בלי למשוך את הרצועה -- ואת מי שמחזיק אותה -- לכביש או במורד המדרגות. בכל פעם שלאקי היה מושך הצידה, הוא היה אומר "לא" תקיף ומושך באסרטיביות את הרצועה. משיכה קצרה ומהירה, שלפעמים גרמה ללאקי לאבד שיווי משקל לרגע.
הםקבעו להיפגש בבית קפה שכונתי. אבי הגיע עם לאקי, ודנה לבדה. הם הזמניו קפה ודיברו על החיים, קצת צחקו, קצת פלירטטו. כשנמאס להם לשבת אבל רצו להמשיך לדבר, החליטו פשוט לטייל יחד ברחוב. השיחה המשיכה בקלילות -- היתה ביניהם כימיה, והם נהנו מהרגע -- ומדי פעם נקטעה עם איזה "לא" שמכוון ללאקי, יחד עם המשיכה ברצועה.
היא הסתכלה איך הוא מחזיק את הרצועה, איך הוא מכוון את הכלב, ואיך הוא קובע לו גבולות. והיא ראתה איך הכלב מגיב לו. מצד אחד רצה לעשות מה שבא לו, ומצד שני הבין שאם לא יתנהג כמצופה, הוא יזכה ב"תיקון" לא נעים. זה קרה שוב -- לאקי ראה חתול בצד מעבר לכביש, והתחיל לזנק לעברו, ואז אבי נתן את המשיכה הזו, ולאקי מייד התיישר. זה נפלט לה בלי בלי כוונה.
"גם אני רוצה".
היא הבינה מה היא אמרה רק אחרי שכבר אמרה את זה. האם היא יכולה לצאת מזה? לא, זה כבר נאמר, ועדיף שהיא תעמוד מאחורי מה שאמרה. ממילא מתישהו הם יצטרכו לדבר על זה, ועדיף שיהיה כבר עכשיו. "התכוונתי... שאני רוצה שתעשה לי ככה", והוסיפה מין חיוך כזה שיבהיר על מה מדובר (היא קיוותה שהוא אכן יבין...) הוא הסתכל עליה שנייה ארוכה, כנראה ניסה לוודא שהוא מבין נכון. בטח חשב לעצמו "היא מתכוונת למה שאני חושב?" ואז הוא חייך אליה בחזרה, בלי להגיד דבר.
למחרת הם כבר נפגשו בערב, בדירה שלו. הם התחילו עם יין אדום, עישנו קצת, ואז שתו עוד כוס. מהר מאוד הם הגיעו לחדר השינה. ואז הם עצרו, והסתכלו זה בזו. שניהם עדיין היו לבושים, למרות ההתמזמזות בסלון, ולשניהם היה את אותו חיוך מאתמול. מין חיוך כזה עם קריצה, כאילו להגיד "אני יודע שאת יודעת שאני יודע ששנינו מבינים על מה אנחנו חושבים". הוא הושיב אותה על המיטה, אמר לה להישאר, ויצא מהחדר. אחרי דקה חזר עם קולר ורצועה, מהסוג שיש לו בבית במסגרת העבודה שלו. ברגע שהיא ראתה את זה, עברה לה צמרמורת בכל הגוף. היא מעולם לא עשתה משהו כזו, והאם הוא כן? היא לא ידעה, וזה ריגש אותה.
הוא התקרב אליה, והיא לא זזה, רק הסתכלה עליו. הוא פתח את האבזם בקולר, הניח אותו סביב הצוואר שלה, וסגר. ואז הוא הידק אותו קצת, עד שהיא הרגישה אותו עוטף את צווארה מכל הכיוונים. אחר כך הוא לקח את הרצועה, וחיבר אותה לקולר. הוא עצר לרגע, הסתכל עליה, ואז אמר באסרטיביות "רדי על ארבע" והצביע על הרצפה. היא עשתה מייד כדבריו, ועברה עליה עוד צמרמורת. התחושה שהוא אומר והיא מבצעת היתה חדשה ומרגשת. איך יש לו כזו השפעה עליה? האם היא בכלל מסוגלת לסרב לפקודה שלו? באותו רגע הרגישה שלא.
