שלי

התחיל יפה ,המשיך נחמד.

הגיע הסוף. למה? כי היה חוסר כבוד לזמן שלי ולמעשים שלי.

חיבקתי,הקשבתי,הכלתי ונתתי זמן לעכל.

קבענו שישי בערב. דאגתי לומר  מראש שישאיר את שישי פנוי ,אבל היה חייב לעבוד וקיבלתי.הודעתי  שאני מפנה את הבית ,רק לשנינו כדי שנוכל סוף סוף לממש כמה דברים . 

פיניתי את הבית,סידרתי ובניתי פינות פעילות .

הגיע הערב ,אמר שסיים לעבוד ומאז לא חזר אלי.

לא משנה שאני ממתינה וממתינה לתגובה .

בלי לומר שלא מגיע,בלי לבקש סליחה ובלי לחשוב על כל הנפשות הפועלות . סהכ רציתי ערב של שנינו לבד.

התקשר לפתע לאחר שעתיים ,אמר שנירדם.

לאחר מספר פעמים של ,לא מגיע ,לא פנוי וכו...

הכי עצוב,שבכלל לא מבין על מה אני כועסת.

פיספסת ,אני כבר לא מחכה ואתה תמיד תישאר עם עצמך ,בגלל שאתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך ומהצד השני.

בהצלחה