גבר התחתן עם בחורה יפה . הוא אהב אותה מאוד, יום אחד היא פיתחה מחלת עור. לאט לאט התחילה לאבד את היופי שלה. יום אחד בעלה חזר מהעסק הביתה , בדרך חזרה היה מעורב בתאונה ואיבד את ראייתו. יחד עם זאת חיי המשפחה שלהם נימשכו כרגיל. אך ככה שהימים חלפו היא איבדה בהדרגה את היופי שלה.
הוא המשיך לאהוב אותה והיא אהבה אותו מאוד.
יום אחד היא מתה , מותה הביא לו עצב גדול ובעקבות כך החליט לעזוב את העיר.
אחד החברים ניגש ושאל אותו : "איך תצליח ללכת לבד? בימים אלה אישתך נהגה לעזור לך"
הוא ענה : "אני לא עיוור , התנהגתי ככה כי אם היא תדע שאני יכול לראות את מצב העור שלה בגלל מחלתה , היא תיפגע יותר. לא סתם אהבתי אותה בגלל היופי שלה , אלא התאהבתי בטבע הדואג והאוהב שלה. אז העמדתי פנים שאני עיוור , רק רציתי לשמור אותה מאושרת."
מוסר השכל : כשאתה באמת אוהב מישהו , אתה הולך איתו ולידו עד הסוף כדי לשמור על האדם שלך מאושר ולפעמים טוב לנו להתנהג כמו עיוור ולהתעלם מבעיות קטנות של אחרים כדי להיות מאושר.
היופי ידעך עם הזמן , אבל הלב והנשמה תמיד יהיו אותו הדבר . תאהבו את בן האדם על מה שיש בפנים , לא בחוץ !
