לפני שנתיים. 20 במאי 2022 בשעה 12:50
יש יקום שלם שמתקיים ביני לבינך
ואין שום גשר בעולם שיכול לחבר בין התהום הזאת בנינו.
כל כך קשה לי לתת ללב שלי להיות עצוב וכואב ולרגעים זה יותר מידי מלהכיל והכל נשפך ממני החוצה.
אני עייפה.
עייפה מההשוואות, עייפה מרגשות, עייפה מחלומות שאני מפחדת להגשים, עייפה מצפייה, עייפה מאכזבות, עייפה מלהתיש את עצמי ב20 שעות עבודה ביום רק כדי לא לתת למוח שלי להיזכר, לנתח, לחשוב מה הייתי יכולה לעשות אחרת.
הדבר שאני הכי רוצה זה מישהו להניח עליו את הראש, שילטף לי את הראש, אולי ייתן לי נשיקה על המצח, שייתן לדופק הגבוה שלי להסתנכרן עם הקצב הרגוע של הלב שלו ואחרי שכל זה יקרה, שייקח ממני שליטה, שלא ישאיר בי מגננה אחת תוך כדי שהוא מוריד אותי על הברכיים.
שיכאיב לי עד שאבכה, עד שהכל בי יתפרק
ולרגע,
הכל יהיה שקט.
