לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים

לפני 6 שעות. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 17:45

אני חושבת שרק חולצת גולף תצליח להסתיר לי את המחשוף,

מצד שני, למה הסתיר יצירת אומנות? 

 

 

לפני 4 ימים. שלישי, 11 ביוני 2019, בשעה 09:02

יש רגעים שאני ממש אוהבת בבוקר. 

 

הרגע הזה שהחדר קפוא מהמזגן אני לוחצת על נודניק ומתחפרת בפוך לעוד 9 דקות. 

הרגע הזה שאני בוהה בעצמי במראה שניה לפני מתלבשת, לרוב אני אוהבת את מה שאני רואה שם. 

הרגע הזה שאני יושבת על הספה בשקט, לוקחת כמה דקות לעצמי עם או בלי קערת קורנפלקס. 

הרגע הזה כשאני פותחת את הדלת של הבית נכנס מן אוויר כזה של בוקר שגורם לי לקחת נשימה עמוקה בעיניים עצומות.

 

 

 

 

 

אבל בלי כל ספק הרגע שאני הכי אוהבת בבוקר זה כשאני מתעוררת ב12 בצהריים. 

לפני שבוע. שני, 3 ביוני 2019, בשעה 08:41

 

בואו נקרא לתינוק בשמו: את לא יכולה הפגין נגד החפצה תוך כדי שאתה מחפיצה את עצמך.


חיפשתן פרובוקציה? קיבלתן פרובוקציה, זולה, משעממת, ובעיקר, פרובוקציה שמפספסת בקילומטרים את המטרה של מה שאתן מנסות לעשות.


אתן רוצות שגברים לא ייתיחסו אליכן כמו חפץ? אל תעשו מעצמכן חפץ. זה שתורידו חולצות ותצעקו ״שרמוטות דורשות ביטחון ברחובות״ לא ימנע את האונס הבא, לא ייתן לכן ביטחון, לא ברחובות, לא במקום העבודה, לא בבית ולא בתוך עצמכן.


רוצות ביטחון? תשברו תקרות זכוכית, תשתמשו בשכל שלכן, שדרך אגב, הרבה יותר סקסי מהציצים שלכן. תראו לילדות קטנות שהן יכולות להיות מה שהן רוצות בלי קשר למה הן או מי הן, תפתחו את עצמכן בתור נשים, ככה יוצרים ביטחון.
ואז כשתלכו אמונה עצמית אמיתית, ביטחון פנימי וידיעה שאתם הרבה יותר מגוף, תראו איך לאט לאט יהיה לכן יותר ביטחון ברחובות, כי שאתן לא מוזילות את עצמכן אף אחד אחר לא יעיז לעשות את זה.

 

ובחייאת דינק - תספיקו לעשות מכל שריקה ברחוב פאקינג הטרדה מינית, גברים הם בבונים, זה מן אינסטינקט שקורה כשאת לובשת מחשוף עד הסרעפת או מכנס שהטוסיק שלך מבצבץ מתוכו.

לבגד יש השלכות, לא אומרת לשים על עצמכן סמרטוטים אבל כשאני הולכת עם מחשוף אני לוקחת בחשבון שיסתכלו לי בעיניים הרבה פחות.


ובחייאת אבוק - אישה במטבח היא ברכה ולא קללה, כנ״ל גם לאישה שמגדלת את הילדים שלה בפול טיים.

פמיניזם זה לא לצעוק לשיוויון. פמיניזם זה העצמה נשית, תתחילו בלהיות אדיבות אחת לשניה.


ורק כדי שזה יהיה ברור, אני לא נגד המחאה.
אני נגד מסרים סותרים.

לפני שבועיים. שבת, 1 ביוני 2019, בשעה 19:24

לוקחת את עצמי ברצינות,

מתחילה שינוי פנימי,

מתרגלת סבלנות, הקשבה, הפנמה,

מחילטה שהגיע הזמן גם לשינוי חיצוני ונרשמת לחדר כושר. 

 

 

 

 

מגלה שכל האקסים שלי מתאמנים פה גם. 🤦🏻‍♀️🤷🏻‍♀️ 

 

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. חמישי, 11 באפריל 2019, בשעה 20:27

טו טו טוסיק טוסיק 

טו טו טוסיק טוסיק

טוסיק כל היום!

 

לפני חודשיים. שלישי, 9 באפריל 2019, בשעה 18:31

 

בחרתי ביבי.

 

 

כי נשלטת סוררת כמוני צריכה שולט. חזק.

לפני חודשיים. שני, 8 באפריל 2019, בשעה 22:12

אני לא יכולה להוריד ממנו את הידיים.
לפעמים עד כדי כך שאני מתחננת שזיין אותי כאן ועכשיו, לא משנה איפה הכאן או מה יש עכשיו.

כשרק הכרנו, הייתי חומקת באמצע העבודה בשביל קוויקי של גרון עמוק.
זה הרי ידוע שתועדת השירות שלי הרבה יותר טובה אחרי זיון גרון מסיבי פלוס שפיך בתפזורת על הפנים.

אסור גם לשכוח שבפעם הראשונה שיצאנו בעיר שלו הוא סירב בתוקף לזיין אותי באוטו וככה מצאנו את עצמנו באמצע אתר בניה באמצע הלילה כשאני עם השמלה בפה וזין בתחת.

והייתה את הפעם שהוא היה נראה כל כך טוב בחליפה ההיא וזה פשוט היה חזק ממני.
זין על השמלה, זין על האיפור, זין על העקבים, זין בכוסשלי בחדר כלולות בחתונה של אח שלו.

היום מצאנו את עצמנו מחליפים מחשבות במבטים, הוא מזמין מהר חשבון ובהמתנה למעלית הוא כבר חונק ומלביש על הלחי שלי סטירה שמעידה על הבאות. מצאנו את עצמנו מתגנבים לשירותים בקומה השלישית כמו שני טינאג׳יירים שהורמונים עלו להם מהר מידי לראש ואין להם בית ריק רק כדי שהוא יזיין אותי בכל החורים, כי אני רעבה אליו.
לידיים שלו, לקול שלו, לכל ״שרמוטה״, ״זונה״, ״של מי את?״, לזין שלו, לכל סטירה, לכל יריקה, לאיך שהוא נראה כשהוא גומר ולאיך שהוא מדליק סיגריה אחרי.

יש גם הנאות קטנות, כמו לקרוא לו ״אדוני״ באמצע המולה, לחטוף ממנו סטירה באמצע מסעדת חוף, היד שהוא מניח על הטוסיק שלי כשאני מטיילת עם שמלה.

אבל הכל קורה כמעט בלי שישימו לב, בסוד, שלו ושלי (ושל כל מי שאנחנו חושבים שלא רואה)

לפני חודשיים. רביעי, 3 באפריל 2019, בשעה 16:50

אם יש משהו אחד שכן הקשבתי בו לאבא שלי במהלך חיי זה ״גם אם את לא יודעת מה את רוצה לבשל קודם כל תרתיחי מים״. 

הקטע הכי טוב בעצה הזאת זה שגם כשאני לא יודעת איך בדיוק להתחיל לכתוב אני מרתיחה מים, זה הבסיס להכל, תה, קפה, מרק קופסאות עם שקדי מרק, או במקרה שלי, שקדי מרק עם מרק קופסאות. הכל מתחיל ממים רותחים. 

לפני שהכל נהיה אינסטנט הייתי מחכה ליד הקומקום שירתח וככה המחשבות שלי היו מפליגות והמילים היו מתחברות כאילו מעצמן.

לפעמים עד היום אני עושה את זה, מניחה את הטלפון בחדר אחד ומחכה ליד הקומקום שירתח,

וגם עם לא עלה לי משהו, כתבתי פסקה על מים רותחים - דיינו. 

 


אצלי בראש הכל גדול, הכל מסובך, הכל איום ונורא חוץ מהשימוש.

השימוש הוא התגלות אלוהים, פתרון לכל המכאובים והצרות שלי, הוא הדבר היחידי שמונע ממני להיבלע לחשכה, אממה, ימימה אביטל ז״ל אמרה ״בלי הסכמה לחשכה לא יגיע האור״, ואני לא מאמינה לזה עדיין ומחפשת דרכים לחצות את הגשר, שוחה בנהר, מנסה לעוף, נתלת על ענפים, חבלים ומקלות, מנסה אומגה, סנפלינג ובנג׳י לרוחב במקום פשוט ללכת על הגשר. 

אני יודעת שאני מפשטת את זה הרבה יותר ממה שזה, כי הגשר הזה הוא אפל, מעורפל ובו שוכנים כל השדים שלי, זה לא גשר עבורי, זה גיא צלמוות. 

 


אבל פעם הראשונה מזה שבועות ארוכים, אני כבר לא מפחדת, כי אני יודעת שאני לא צועדת לבד. 

אני מרגישה ידיים שעוטפות אותי ומאמינה בלב שלם שאלוהים אוהב אותי.