הגיגים סיפורים ושאר ירקות

חזרתי לאחרונה למאהבת הישנה, קונצרטה 54 מ"ג

אני דיסלקט דיסגראף מאובחן מגיל 16.

הפרעת קשב וריכוז מהלכת , מאובחן בגיל 37

"איך הסתדרת עד עכשיו בלי רטלין?" שאלה אותי הנוירולוגית לראשונה. 

יש לי זיכרון חזותי צילומי, ומח חד מאוד. 

זה לא עזר בדוקטורט. את התואר הראשון סיימתי בלי להגיע להרצאות כמעט.

לא ממוצע לתפארת אבל יחסית להשקעה היה יפה מאוד.

את התואר השני סיימתי קצת יותר בקושי. הייתה הרבה עבודה מעשית אז פחות רלוונטי ההפרעות.

בדוקטורט הרגשתי את זה לראשונה. זה כבר לא מספיק. יש חוסר במשהו. 

ואז אבחון, והתוצאה. אתה הפרעת קשב מהלכת.

אוי הרטלין, הופך לך את החיים. אין ארוחות חינם. על חדות ויעילות משלמים במצב רוח ירוד ודכאון קל.

ועכשיו שאני נאבק לסיים לכתוב את הדוקטורט, אין ברירה. צריך לחזור למאהבת.

מאהבת שעושה לך רע וטוב יחד.

מעניין לבדוק מה ההתפלגות של הפרעות קשב הקרב חובבי הז'אנר. 

יכול להיות שיש קשר בין הדברים?

סתם הגיגים של בוקר במקום לכתוב את הדברים החשובים