האריה, המכשפה וארון השוטים

איזו תקופה מוזרה. 

מצחיק כמה פואטי כרגע מרגיש להכנס לדפדפן הגלישה בסתר, להקליד "הכלוב" בשורת החיפוש ולהכנס לפורטל השחור אדמדם הזה.

לתחושתי אנחנו במין כלוב ענק, שלא מגביל את מרחב התנועה בהכרח, שלא חסר בו אוויר מאחר והשורדיך חשופים- אבל בכלוב לא מתמתחים בנוחות או רובצים בהנאה.

מתוך היותנו אזרחים ריבוניים( ואולי אפילו מופקרים --העין העוקבת אחרינו נאלצת כרגע להסתכל לכיוון השני ולהשגיח מפני אספקט נורא מסוים)אנחנו חופשיין בעולם. אך למרות זאת נתונים לחלוטין למרות מכווצת ,כמו מחי אגרוף.

מעבר לחוסר הפרנסה וחוסר הביטחון בהנהגה וחוסר בתחושת ביטחון במרחב וחוסר בשירותים ממשלתיים,ציבוריים,רפואים, נפשיים, חינוכיים...גם חוסר וודאות יכול להרוג אנשים מסויימים. 

אני שמחה שכבר אין לו כזה כוח עליי.  הוא מטרד. מציק לי, כמו זבוב באמצע הלילה בקיץ. אני בוהה בו בספק עצבים ותיסכול וספק שעשוע.

בהסגר.

ישבתי על הדלת של המרפסת, ממש על הפתח החוצה- על הרצפה  .בחוץ ירד גשם. עישנתי סיגריה ושתיתי כוס יין. ועוד כוס.

קראתי קצת יונה וולך. פתרתי תשבץ. התקשרתי לחברה.  עוד סיגריה. עוד כוס יין. הגשם יורד.

החלטתי לפנק את עצמי במקלחת טובה. שמתי על המים הכי חמים מהדוש למעלה, על מים קרירים בגוש השני. הכל נהיה חמים ומעורפל. כמו המוח שלי. 

מצאתי ליד הספה , איפה שאני שומרת את המתנות חסרות הטעם שקיבלתי, סבון קצף של ללין. לא טרחתי להוציא אותו מהעטיפה אפילו. הקונספט נראה לי נורא מטופש. מה הטעם בסבון גוף יקר? זה נגמר תוך שניה. אבל אמרתי יאאלה, פתחתי את הסרט על העטיפה ואני והשפורפת הצהובה נכנסנו לאמבטיה.

התפשטתי  לאט, בוחנת את עצמי.ברקע שמתי על שאפל.יצא ערבוב מוזר של אריק קלפטון, שאקירה וקנדריק למאר.

התחלתי לעסות לעצמי בעדינות את הפטמות .מסתכלת על עצמי במראה, מסביב האדים כמו להבות לבנות.העור שלי גמיש ורטוב וחלק כלכך. הפטמות שלי הזדקרו. עברתי על העטרה, בעדינות, מלמטה למעלה, נוגעת לא נוגעת. מתקדמת לכיוון הבטן, עוברת ליד הטבור ועל הפס מעל שיער הערווה.לתחת. 

שם נתתי לעצמי פליקס חזק, ואז נכנסתי למקלחת, מתחת למים החמים.

כי גם לעצמי אני טיזרית וכלבה.

אגב, אני עדיין לא מבינה למה להוציא 50 שקל על סבון קצף של ללין.

עמדנו במסדרון מול הדלת, קופאות מקור. היה ניתן לשמוע שבפנים מתנגנת מוזיקת פופ משנות ה2000. בריטני ספירס שרה בקול מתוק מידיי ולכן כנראה לא שמעו שדפקנו בדלת.

לבשתי שחור. כמו תמיד. חצאית עיפרון שחורה, גבוהה וצמודה,עם רוכסן בחלקה האחורי,שהוצרה במיוחד למידותי.גרביונים שחורים ושקופים, נעלי עקב שחורות עם ניטים כסופים. טופ שחור סרוג,מקשמיר, שקוף כמעט לגמרי, שאופיר הביאה לי מהביקור האחרון שלה בפריז -חשף את כל החזיה שלבשתי מתחתיו. מעיל עור, עיניים מאופרות בכבדות. ידעתי שנראתי מעולה במיוחד, אפילו ביחס לעצמי, והמארח שפתח את הדלת וסקר אותי מלמעלה למטה אישש את מה שחשבתי.

אני, אופיר וליה נכנסו לדירה החשוכה. ליה הניחה בחיוך את בקבוק הוודקה הקפוא שהחזיקה, ישר מהמקרר, על שולחן המשקאות.

אין הרבה דברים שאני אוהבת כמו להכנס יחד עם הבנות שלי לחדר מלא אנשים. אנחנו חבורה מרשימה, זה ידוע, וכל המבטים בחדר- של הרוקדים, המפטפטים, המעשנים עם יד מחוץ לחלון- הופנו אלינו לשבריר שניה. 

סרקתי במהירות את החדר לראות אם יש בו מישהו מעניין. אף אחד לא תפס את תצומת ליבי.

הזכרתי לעצמי שבאנו לעבוד. שמתי את מעיל העור שלי על אחת הכורסאות, ליה כבר מזגה לנו ג'ין וטוניק מהבר. אחרי שהשקנו כוסות- יצאנו לדרך.

ליה הצטרפה לחבורת הבנות שרקדה. אופיר הלכה למעשנים בפינה. אני המשכתי להסתובב בדירה, יודעת שהלקוחות כבר יגיעו אליי- ושיגיעו, עדיף שלא אהיה במרכז העניינים.

ניגשתי למטבח, שהיה מואר בניגוד לסלון. המארח שלנו לערב, בחור בלתי מזיק אבל לא שווה מבט שני שלי, עמד ודיבר עם בחורה יפייפיה- שערה היה צבוע לכחול כהה. היא משכה מיד את תשומת ליבי, ושהתקרבתי הבחנתי שיש לה עגיל באף.

היא חייכה אלי והתקרבה ."היי, מה פרח כמוך עושה במקום כזה?"

לא ציפיתי לכזו ישירות. גלגלי השיניים אצלי במוח כבר התחילו להסתובב. "מעבירה את הזמן. תגידי, זה כאב?"

המארח שלנו התפרץ, מבולבל מתשומת הלב שנלקחה ממנו "שני, תכירי, זו טליה. אנחנו לומדים ביחד. שני חברה מהבית" פנה אל טליה ואמר, אבל היא כבר לא הייתה לצידו. היא הובילה אותי חזרה לשולחן המשקאות.

אחרי שרקדנו קצת, יצאנו החוצה לעשן. היה קר, וטליה נצמדה אלי כדיי להתחמם. שום דבר בהתנהגות שלה עד כה, מעבר למשפט הפתיחה הספק ציני, לא גרם לי לחשוב שהיא מעוניינת בבנות. שהרמנו שוטים היא הזכירה איזה בחור שהיא בדיוק זרקה. בכל זאת, חשבתי שהיא תהיה תוספת מצוינת לעסקים- יש לה בדיטק את הגישה והיופי המתאים-והייתי צריכה שליחה באיזור הדרום. 

בחוץ על הספסל היא חזרה לדבר על האקס שלה ממקודם. תומר, קראו לו. "הזין שלו שעמד היה בערך בגודל של הסיגריה הזו.זה היה כמו למצוץ מנטוס". צחקתי ואז שמתי לב למשהו שהסיח את דעתי- הפטמות של טליה היו זקורות לגמרי. "קר לך? רוצה להכנס?" שאלתי. היא חייכה וענתה "לא, למה?". הצבעתי בחיוך על החולצה שלה. "נראה שדווקא כן קר לך".

 טליה נהייתה אדומה לגמרי. "אה, זה... אני בטוחה שגם את מגיבה ככה למזג האוויר".  אמרה ובלי לתת לי הזדמנות להגיב שלחה יד לתוך החזיה שלי ובדקה.

"האמת שלא קר לי. זה לא בדיוק מזג האוויר...אם את מבינה למה אני מתכוונת".

כמה דקות מאוחר יותר, טליה נשענה על הספה במרכז הסלון בזמן שנשכתי אותה בעורף. היא גנחה בשקט שעברתי לאוזן שלה ומשם חזרה לשפתיים. היד שלה טיפסה מתחת לחצאית שלי שהמארח שלנו הופיע בפעם השניה להערב, מחייך.

"אני מניח שתשמחו להמשיך את זה במקום קצת יותר שקט,בנות. החדר שלי פנוי בשבילכן. אבל יש תנאי קטן- זה החדר שלי, ואני רוצה להיות בפנים. סגור?"

טליה הסתכלה עליי בפרצוף משועשע. "מבחינתי אין בעיה."

"גם מבחינתי."

.

 טליה שכבה על הגב. השמלה שלה הייתה זרוקה על הרצפה , החזיה שלי מופשלת למטה , כך שראו פירסינג נוצץ במרכז הפטמה השמאלית, שליקקתי בהנאה.  החוטיני שלה היה מוסט לצד שמאל, והאצבעות שלי זיינו אותה חזק.

היא גנחה , והגניחות התגברו שהיא יצרה קשר עין עם המארח שלנו, תומר, שישב בפינת החדר ושיפשף לעצמו לאט, לא מאמין שזכה להיות עד לסיטואציה.

הפכתי אותה באגרסיביות. "תעמדי על ארבע." 

הנחתתי מכה על התחת שלה ומיד חזרתי לסיים אותה עם האצבעות שלי- "ככה את אוהבת את זה? תגידי לי שאת אוהבת את זה".

"כן ככה, בבקשה תמשיכי, אני ה..."

הקול של טליה נדם באחת שליה פתחה את הדלת במבט משועשע. היא רגילה לשטויות שלי. "שני, סיימנו למכור את כל החומר. המונית בחוץ. אנחנו חייבות לעוף".

נתתי לטליה נשיקה קטנה והתחלתי להתלבש. המבט של טליה היה רעב ומופתע.

"סורי בובי. בפעם אחרת. בינתיים, מזל שיש לך פה זין מוכן לפעולה שיסיים איתך." 

סגרתי את הדלת, לא לפני שראיתי את טליה מתיישבת ישר על הזרג של המארח היקר שלנו בגניחה.

......

המונית כבר פנתה לכביש המהיר.  אופיר שאלה מה לקח לנו כלכך הרבה זמן. 

אני בהיתי דרך החלון, ראיתי את האורות מהרחוב מרצדים,וחייכתי.

אני רוצה לחזור לכתוב כבר הרבה זמן.

חיפשתי משהו מונחה. כמו סדנת כתיבה, או כיתת אמן- משהו שיזרוק אותי למים ויכריח אותי לאחוז בעיפרון ולכתוב.  אני עדיין רוצה משהו כזה בחיי- אבל אולי שווה לנסות קודם גם בדרך אחרת.

יש משהו משחרר בפורמט הזה- אולי כי הוא מזכיר לי קצת את ישראבלוג שנסגר, ואולי כי אני אנונימית לגמרי פה. זה מימד אחר בחיים שלי - לא קשור ולא נוגע בעולם שבחוץ.

יהיו פה כמה סיפורים מהעולם שבחוץ. חלקם קרו. חלקם קרו בעיקר בראש שלי.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .