מחשבות ליליות

בגיל 35 נכון לכתיבת שורות אלו, ולאחר שצברתי הרבה נסיון בעולם השליטה (לא משהו להתגאות בו ובכל זאת) יכולה לומר בוודאות -

שליטה טוטאלית בבחורה (מנטאלית, פיזית, רוחנית, וואטאבר) מתקיימת בהינתן התנאים המצטברים הבאים-

1. איבר גדול

2.ֶ סיבולת לב ריאה

3.ֶ יכולת וירטואוזית כמו של אמן לנוע בין רוך ונוקשות באקט

4.ֶ ידיים חזקות

5.ֶ מח חריף

The end

מבטו החודר והקר ננעץ תחילה בגופי, בעורי, סורק אותי כמו רנטגן כמנסה להבין מהן נקודות החולשה שלי בגוף.

כשהתקרב הרגשתי איך מבטו מקפיא את עצמותיי, מעביר בי תחושת רעד, פחד והתרגשות.

עיניו קראו את נשמתי באלפית השנייה, את הצורך שלי בשליטה כמו נרקומנית שזקוקה למנת הסם שלה ולא קבלה אותה יותר מידי זמן.. 

כשהתקרב הרגשתי את נשימתו על צווארי שערות גופי הזעירות הזדקרו בציפייה והשתוקקות למגע שלו, לחום גופו, לשפתיו..אך במקום זאת הגיעה ההצלפה. 

למרות אנחת הכאב שהשתחררה מגרוני כאשר המשיך להצליף שוב ושוב, והרטיבות בין רגליי שהגיעה בעקבות זאת, העינוי הקשה ביותר עבורי היה כשלא נתן לי את מבוקשי.

הצורך שלי ששפתיו ינשקו אותי.

זה התחיל מספנקים קטנים על הישבן כשהייתי ממש צעירה אבל עוד לא ידעתי עד כמה אהיה מכורה.

כשקצת התבגרתי זה המשיך למשיכות קלות בשיער ונשיכות חזקות על הפטמות. 

בשלב מסוים התחלתי אקטיבית לחפש את הריגוש בסקס אך עדיין לא ידעתי מהו.

כשהכרתי את השולט הראשון שלי קיבלתי הלם מהשילוב של כאב והנאה, פחד ואובדן שליטה ורטיבות שלא נגמרת גם אחרי האקט עצמו. 

הוא היה מדוייק לי.

חניקות, קשירות, יריקות, סטירות, השפלות ועוד דברים רבים אחרים הפכו לחלק אינטגרלי של האקט ומיד הבנתי שעולם השילטה- כמו כל התמכרות אחרת- היא פרוגרסיבית.

לא היה די בכאב פיזי וחיפשתי שולט שייספק לי גם את הכאב הרגשי- את התחושה שאני תמיד מאותגרת על ידו במלחמה שלי להיות שלו.

האם סף הכאב עלה? יכול להיות.

אך הריגוש, הריגוש שאני כמהה לו כל כך אינו קיים עוד גם עם המנוסים שבשולטים (או הנשלטים, נשלטות וכל מה שבינהם)

נותר חלל ריק ולא מסופק שאינו יודע שובע.

I am more sane now as a mad women than I was when I thought I was normal.

What is normal anyway? 

אין יותר רומנטי מסטירה פתאומית ומצלצלת ובעקבותיה האגודל שמלטף ברכות את השפתיים ואז חודר בכח ועמוק לתוך הפה.

נועלת נעליים

לובשת בגדים צמודים שמבליטים את כל המקומות הנכונים

האגרסיות הדאגות והאינטראקציות המעיקות של אותו יום מתחילות לצוף כלפיי מעלה ומתנקזות למקום אחד

תחילה הקצב איטי אך לאט מתגבר לצליליי המוזיקה

אגלי זיעה מבצבצים על המצח והדופק עולה 

השרירים מתחילים לשרוף וקשה לשאוף אוויר

הדקות מרגישות כשעות 

והמוזיקה פתאום הופכת  לרעש תופים 

אנחת כאב חרישית יוצאת מהפה

הקצב יורד 

הנשימה חוזרת להיות סדירה 

ותחושה אופורית מציפה את הגוף והנשמה.

-גמירה בדסמית בחדר כושר-

ברגע שמגלים את עולם השליטה, אין דרך חזרה.

כמו הטעם של וויסקי בהתחלה מר ושורף, אך כשזורם בגרון את הגוף בחום עוטף.

התחושה הממכרת והרצון ל״שתות״ עוד, הפכו אותי לאדם תלוי עד מאוד. 

למרבה הצער לא כולם נולדו עם היכולת הטבעית לשלוט ולהצליף, אך למזלי רגש שוה נפש את גופי מציף.