שבתי לכלוב, אחרי כמה שנים של ריחוק.
הפרסונה מחודשת, הרבה צעדים עברו מאז הביקור האחרון. הרבה נסיעות בודדות, לילות שישי ושבת עם טלוויזיה ויין למכביר.
אני ספקן מטבעי, זה נכון, לא מאמין בקלות, לא נפתח בקלות - בכללי, קלות לא קלה לי.
ספקן, על שום מה? האם בכלל אתם תקראו את זה? האם תגיבו?
השולטים קוראים את הנשלטות - דיינו.
השולטות קוראות את הנשלטים - דיינו.
הנשלטים קוראים את השולטות - דיינו.
ומי קורא את השולטים?
אני רואה את זה טיפה אחרת (כלומר, אחרת ממה שאני חושב שרואים, ייתכן שאני רואה את זה כמו כולם):
לא חושב ששולט צריך לחזר אחרי נשלטת, ולא חושב שנשלטת צריכה לחזר אחרי שולט. נקודה.
בניגוד לונילי, ופה טמון היופי בעיני, הצורך הקמאי הזה אצל שני צידי המטבע, יכול לאפשר לביטול משחקי הכוחות החברתיים הוניליים.
במילים אחרות, מאוד אשמח אם נשלטת תרצה להכיר, ולא תרגיש צורך או הכרח שהשולט יהיה זה שיחזר אחריה. אלא פשוט כי היא רוצה את החיבור הזה, בדיוק כמו שהוא רוצה.
ואז נהיה שני אנשים שמצאו את ידיהם האחד של השניה ככפות תמרים מאווררות המסבות צל ופורקן, מחובקים בפינה, שני צדדים שביקשו לזרוק את הקוביה הצידה, ולעצור את סיבוב הרולטה.