הַלֵּב שֶׁלִּי הוּא גּוּמִי, נִמְתָּח וּמִתְרַחֵב
יוֹדֵעַ לְזַהוֹת כְּשֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁהוּא אוֹהֵב
מִצַּד שֵׁנִי כְּמוֹ זְכוּכִית, עָדִין בְּלִי הֲגַנּוֹת
נְפִילָה קְטַנָּה וּמִתְפָּרֵק לְאֶלֶף חֲתִיכוֹת
לִפְעָמִים הוּא נִסְגַּר, לֹא נוֹתֵן לְהִתְקָרֵב
לוֹקֵחַ לוֹ קְצָת זְמַן לְהִתְמוֹדֵד עִם הַכְּאֵב
יֵשׁ לוֹ עִקְצוּצִים כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ מַתְחִיל
פִּתְאוֹם פּוֹעֵם חָזָק בְּקֶצֶב דִּי מַבְהִיל
הוּא מוּכָן לְהִתְמַסֵּר, לְעִתִּים גַּם בְּקַלּוּת
יֵשׁ לוֹ אֶת הָרָצוֹן, וְכַמּוּבָן גַּם נְכוֹנוֹת
מְחַפֵּשׂ אֶת הַבְּיַחַד כִּי כְּבָר נִמְאַס לוֹ מִלְּבַד
לְהַרְגִּישׁ יוֹתֵר שָׁלֵם, לָלֶכֶת יָד בְּיָד
הָאֶתְגָּר כָּאן הוּא הָרֹאשׁ, הוּא כָּל כָּךְ לֹא הֶחְלֵטִי
קָשֶׁה לוֹ לְזַהוֹת אִם זֶה מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי
מִתְקַשֶּׁה לְהִתְחַיֵּב, לֹא רוֹצֶה לִפְגֹּעַ
מִתְעַקֵּשׁ לְהִתְלַבֵּט וְלֹא לָתֵת לַלֵּב לִקְבֹּעַ
קָשָׁה לָהֶם בְּיַחַד, יֵשׁ הַרְבֵּה רִיבִים
הַאִם קָרֵב הַיּוֹם שֶׁיִּהְיוּ שׁוּב חֲבֵרִים?
יִפְתְּרוּ אֶת הַמַּחֲלוֹקוֹת, יִתְקָרְבוּ לְהַסְכָּמָה
וְאָז יִתָּכֵן שֶׁגַּם תַּגִּיעַ אַהֲבָה
