סִימוּלָאקְרָה

יש חבל מחבר
בינך לביני
כבר אי אפשר לדעת
איפה מתחיל אתה
ואיפה נגמרת אני

ובעצם
אנחנו אחד

יש בך עולם

בתוכו יש בית

בבית יש חדר

בחדר יש כלוב

בכלוב נמצאת אני

ואתה בתוכי

אתה האומץ
והפחד
אתה מזון של הטירוף

אתה הפצע
והגלד
והעצב החשוף

אתה הבית
והשקט
אתה יודע את כולי

אתה הדם
אתה הנפש
אתה הוולנטיין שלי

איבר איבר

עד גמר המלאי

עד שאהיה כולי מכורה

בצד הדרך, אף אחד לא ראה
הייתי פגר של חיה
הייתי קרע של צמיג
הייתי זונת דרכים אבודה

עכשיו אני עדיין
פגר, וקרע, וזונה
אבל בין השוליים
שלך

אתה תהרוג אותי, אתה שומע?
עם גרזן
עם סכין
עם השיניים

עם ידיים חשופות

אתה תקרע אותי לגזרים
הדם יזרום מכל הפתחים

אתה תיגאל בו

עם הדם תכתוב מילות אהבה
תכתוב הספד,

בהספדים אומרים את המילים הכי יפות

אם אפגוש בפיה הכחולה
אבקש שתהפוך אותי לבובה
עבורך

ילדה אמיתית כבר הייתי

כשאתה חודר אלי
אני מנסה להרגיש
אם זה האין שאתה ממלא
או את היש שסביבו

אתה כותב לי עלי, בתוכי
אתה רואה הכל
מספר על סתירות והסתרות, מגלה לי אותי באותיות
קניתי שירה ברחוב בעשרים שקלים ממישהו,
הוא אמר שהוא היה חבר של קדישמן
ואתה סופר סתם
כותב לי מילים יקרות בחינם
מצייר לי כבשים לפני השינה שאספור
וצובע אותי בשחור
כי אני לא שייכת
ואתה לא שייך
לאףאחד

תפשוט לי את העור,
אהיה אהיל לתפארת