יש לא מעט אנשים שהשמש זורחת להם מהתחת. זה אפילו די נפוץ. הכרתי בחיי כמה כאלה.
התופעה הזו תמיד מפליאה אותי, ומעוררת קצת קנאה, כי אצלי זה הפוך.
אצלי היא שוקעת שם. יום יום, עמוק פנימה.
ואתם יודעים איך זה עם שקיעות. שקיעות זה רומנטי, גם כשהן בתחת. ואני, אני לא טיפוס דביק. הרומנטיקה שלי היא לא זרי ורדים ושוקולדים.
ובגלל זה מכביד עלי, כשבכל שקיעה עוצרים מולי זוגות אוהבים מחזיקי ידיים, תוקעים בי מבטים מזוגגים, מתמזמזים ומתנשקים עד שתם המופע.
וזה עוד החלק הקל. כי אם יש משהו יותר גרוע מזוג מתמזמז מול שקיעה, זה זוג מתחתן מול שקיעה. ובעונה הם רבים עלי, כי כולם רוצים שקיעה כשהם אומרים איי דו. הם חושבים שזה מצטלם טוב, לאלבום. מצטלם טוב בתחת שלי.
המלנכוליים שבאים לבכות מולי זה כבר סיפור אחר.
אפילו שאני יודעת שזה שלהם, הדכאון, זה תמיד גורם לי לפקפוק, אם הם לא בוכים קצת בגללי. וזה עושה לי קצת עצוב.
ובכל זאת, ולמרות כל זה, אני שמחה על השקיעות שלי, ובחיים לא הייתי מחליפה אותן בזריחות מהתחת.
כי בסוף כל שקיעה, כשהשמש נבלעת לי עמוק בחור, מגיע הלילה.
ובלילה, קורים הדברים הכי טובים
