מראה מראה שעל הקיר

זו עיר מולדתי

זה הנוף

ואין תלונות על התבנית  😉

6 שנים 

and yet

מתפעלת כל פעם מחדש

איך יכול להיות שהוא סוטר בחוזקה בלחיי, וכשמביט לתוך עיני אני מזהה שם דאגה והגנה?

איך יכול להיות שהוא קורע את גופי עם רצועות העור ובו בזמן אני מרגישה עד לשד עצמותי את פרץ הרגשות והחיבה העמוקה שלו כלפי?

איך יכול להיות שאני מתחננת שיפסיק כי כואב לי מכדי להכיל, אך באותה נשימה מפחדת שיעצור ומבקשת בליבי שלא ירפה כי ככה אני הכי מרגישה את האהבה שלו?

איך יכול להיות שהבהלה מהכאב שעלול להגיע בולעת את האוויר שבראותיי, משתקת אותי ודורסת כל פיסה יפה עד כדי מחשבה על שבירת הכלים ורצון עז לברוח, אך כשזה כבר לא בנמצא אני מרגישה כלא חייה וכמהה לזה כמו אוויר לנשימה?

 א ו ק ס י מ ו ר ו ן    ח י י

⛓️כאב⛓️אהבה⛓️פחד⛓️חיים⛓️

שזורים אחד בשניה

שונאת אותם

זקוקה להם באותה המידה

מי שלא מכיר אותי  בטוח שאני אחת שחושבת שהשמש זורחת לה מהתחת

זהו

אין פואנטה 😊

אמר אף חבר בכלוב

אף פעם  😉

עניין

של

זוויות

כש 1.53 יכולה להראות 1.78

וישבן פצפון ניראה מינימום קים קרדשיאן

ואיך חזה B פתאום ענקי במיוחד

כי הכל בחיים זה עניין של זוויות  📐

ואנחנו אלה הבוחרים מאיזו זווית הכי נוח לנו להביט 🔍

אבל אמת    יש  רק  אחת  ☝️

-Only -One 

מבושמת מיין ושיכורה מחרמנות

שעת לילה מאוחרת, יפו, חניון הפשפשים

עד לפני רגע עוד התחרמנו כמו מתפגרים על הספסל מחוץ לחניון, כשחבורות נערים ובעלי עסקים הילכו לידנו. וכשאני קופצת ממבוכה ועוצרת הוא לוחש לי "אני אוהב שהם מסתכלים" וממשיך לחפון אותי ולנשוך את פטמתי 

לא הצלח(תי)נו להתאפק וכשספק שאל ספק הורה "נלך לרכב?" הנהנתי בתמימות וחיוך קטן שובב עלה על שפתי

הג'ינס הצמוד נזרק הצידה

הגופיה נמשכה מתחת לשדי

רגלי מכופפות מפוסקות 

ואצבעותיו... אוחחח אצבעותיו חופרות ומטלטלות את המוח שלי מבין רגלי, מוחקות אותי לעיסה נוזלית חסרת יישות המופעלת לתאוותיו ויצריו

אני לא יודעת איך הוא לא פחד על הרכב המפונפן שלו ועל המושבים הנקיים הבהירים, כשהשפריץ אותי לדעת וסחט מתוכי במשך דקות ארוכות במיוחד כל נוזל שהכנסתי לגופי באותו הערב. אני גם לא יודעת כמה אצבעות הוא הצליח להכניס בסופו, ברגע ההוא, כשהבחנתי שהוא נעצר והתבונן ביצירה הפעורה לפניו, כשהחליט לבחון לעומק את יכולותי והצלחותיו בזמן שהחדיר עוד אצבע ועוד אצבע ועוד אחת.. כל אצבע שהכניס העיפה אותי גבוה יותר והרחיקה אותי רחוק יותר עד שאיבדתי תחושת קיימות והפכתי נקודה אחת קטנה מרוכזת בעונג צרוף בין רגלי ומוחי. נעה ונדה בין הנאה גשמית לרוחנית עד כדי מוכנה למות משופדת בין אצבעותיו כאילו רק להשאר לנצח נצחים ברגע האלוהי הזה

"5"

"חמש?!?? אתה הכנסת 5 אצבעות????"

"כן. ובפעם הבאה אכניס יותר"

בן ה- 13 תפס אותי על חם וגילה איך הזכוכיות שלנו הן המבריקות ביותר מכל המרפסות בשכונה

"מה ניראה לך שאת עושה?" נזף בי

"הצד השני לא יבריק את עצמו, אתה יודע.."

"אבל ככה?!? זה מסוכן! מה נסגר איתך??"

"כן אבל.."

"שום אבל.  שום אבל!  פעם אחרונה שאת מנקה ככה"

אעעעעעעע

Looking for a new Daddy

 😠 I don't like this one

"לא אוותר לך" הוא כתב לי

"אם את רוצה לאונן, תצטרכי להתחנן. אבל לא רק במילים, אני רוצה להרגיש שאת באמת מתחננת לזה"

אין משהו שמבריח אותי על נפשי יותר מהניסיון לעקוד אותי מנטאלית

זו שליטה שאני לא מוכנה שיקחו ממני

שליטה שאני לא מסוגלת לתת

זה לא רלוונטי שממש הייתי רוצה לחוות אותה

אבל פשוט לא מצליחה לשחרר שם

זו תבוסה אחרת.. מוחצת, חונקת. זה המיץ של ההשפלה והאגו שלי ידאג לבעוט כל ניסיון ולשלוח אגרופים לכל עבר.

זין!!! מה ניראה לו??? אני מוותרת על האוננות מבחינתי. לא חייבת. הוא לא ייתנה את זה בהתחננות. פחחחח מצא לו ממי לבקש להתחנן עלקקק 

לדאבוני לא לקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי להתעניין ולשאול אותו מה זה אומר מבחינתו להתחנן, להבין אם אני מסוגלת לשחק את המשחק הזה. מבינים? כבר אתמול בערב האדון הנכבד לא אפשר לי לגמור והיום אני כבר על אדים. הוא רוצה שאשחק את המשחק?!? אין בעיה

אז כתבתי לו את המילים שאני מכירה, אלה המבטאות תחינה והתרפקות. ביקשתי יפה בכמה שפות ואף הוספתי סימני קריאה ונקודות כדי להדגיש נואשות.

אמאמא? זה לא הרשים אותו במיוחד והוא טען שלא התחננתי מעמקי נשמתי וסיים בזה שאני לא מאוננת היום.

*******

"לא אוותר עליך" הוא נתן לי להרגיש כשהצד הפחדן שלי השתלט עלי והשלחתי לעברו במשך זמן ממושך מדי מילים פוגעניות רק כדי להקשות עליו ולהגן על עצמי. התנהגות שלי שהוא עדיין לא מכיר ולא פגש. מעמידה אותו במבחן מבלי לדעת שעושה זאת. הוא לא זז, לא ברח. נשאר, הכיל בסבלנות והמתין לרגע הנכון להעמיד אותי במקומי ולהחזיר את One אל עצמה ואליו.

*******

"לא אוותר על פגישה איתך" אמר והגיע לתדהמתי לסין אתיקס על אף היותי נחושה שההצעה שלי גדולה עליו וברור שלא יגיע.

בבקשה ה' תעשה שיוותר כי אם הוא לא יוותר אני בבעיה

כי אנחנו יודעים

שרק מי שלא מוותר לי ועלי

מצליח

להשיג אותי 

😭😭😭

ואין מפחיד מזה

ואין קשה מזה

ואין כואב כזה

מפחדת

.

.

.

מהתבוסה

לצערי הוא וויתר על סשן בסין

אוףףףף כל כך רציתי 😭😭😭

הוא החליט שזה לא המקום ולא הזמן לסשן ראשון שלנו

לשמחתי זה לא מנע ממנו להביך אותי בחצר המועדון ולדחוף לי אצבעות לכל חור קיים בגוף מול עשרות הבליינים שישבו שם סביבנו, ולהעיף מעל שדיי את מעט הבד שכיסה אותו עד לאותו הרגע ולהשאיר אותי חשופת חזה מול כולם ונתן לי להתמודד עם המבטים שלהם.

למה? כי הוא יכול

למה?? כי  הוא  לא  וויתר  לי !!!!

למה זה מצא חן בעיני, למה??????

**בתמונה- מתגאה ונאחזת במזכרת היחידה שהשאיר עלי מהסין. אההה וגם כי יצאה תמונה אששש וחבל שאשמור אותה רק לעצמי 😉

עונת הרחצה

הוא החנה את הרכב פתח לי את הדלת אחז בכף ידי והוביל אותי לדירתו.

בת 44 וזו פעם ראשונה שאני מגיעה לדירה של גבר תל אביבי. פעם ראשונה שאני במרכז העיר בשעת בין ערביים, כשהשמש עדיין לא שקעה והבניינים נראים לי פתאום כמקום מגורים אמיתי ולא רק תפאורה בזמן בילוי או עבודה.

אני לא מצליחה להשתלט על התגובות שלי בעודנו צועדים לביתו ואני מצחקקת מהתרגשות וממלמלת משפטי פליאה על עצם היותי נוכחת שם. אני בוחנת היטב את המדרכות,  הבניינים המיוחדים,  מעט החנויות ובתי הקפה שצלחתי לזהות. מאפשרת לעצמי לגלות את העיר בעיניים קצת אחרות.

זו הפגישה השלישית שלנו וזה כשלעצמו כבר הישג עבורי. לרוב כולם נופלים אחרי הראשון.  כל מי שמצליח לעבור את הדייט השלישי הופך לקשר ארוך ומשמעותי (אפשר לספור את בני המלוכה הללו על כף יד אחת. ולהוריד כמה אצבעות 🤭)

אז בעצם הפגישה איתו היא  סוג של מבחן 

ו.. התוצאות בידי 😊

בתמונה: אתה יכול להוציא את One לתל אביב

אבל אתה לא יכול להוציא ממנה את האשדודית 😉