סאיורי והפנתר השחור

כשהכרתי את הפנתר השחור, לא חשבתי עליו כאופציה מושכת במיוחד.
הוא היה מבוגר ממני, וממש לא הטעם שלי בזמנו, אבל תמיד הייתי סקרנית וחסרת ניסיון.
בשיחת הסקייפ ההיא, שזכורה לי כאילו קרתה רק אתמול, הוא שלף את האס שלו.
הוא נתן לי נקודת מבט מעולה אל כל אורכו ועוביו.
המבט המסופק שנמרח על פניו למראה הפתעתי המופגנת, חקוק בזיכרוני כגשם ראשון לאחר שנים ארוכות של בצורת.
"ראית משהו שכזה?" הוא שאל בחצי גיחוך.
רציתי להגיד שלא, אבל בכל מקרה לא ידעתי הרבה על גברים מתחת לבגדים.
את הגבר הראשון שלי חוויתי בגיל 22, וזה היה לא מזמן בכלל.
שנה.
הרצון שלי לגעת...
גבר וגדל.
הרצון שלי לאט לאט להחדיר אותו אל תוך גרוני, ולהתענג על כל יניקה מהדבר העבה הזה, רק העצים והעצים.
הוא ראה את החשק.
הוא הבחין בי מאבדת את שפיותי אל מול איברו הקשיח.
לקחתי נשימה עמוקה, והרמתי עיניי למעלה.
רציתי להביט בעיניו הלא פחות מהפנטות, ולהגיד דבר מה.
אבל מה?
'אין לי ניסיון'
'זה עצום'
'זה נראה מפחיד'
אפשרויות למשפטים מפוחדים עלו במוחי.
ומכל אותם משפטים לא מוצלחים, אחד הצליח לטפס ולפרוץ החוצה מבין שפתותי...
"מתי תוכל להיפגש איתי?"
כמעט מייד נעצרתי.
פחדתי.
אבל הוא חייך אפילו יותר.
"רוצה שאזמין לנו חדר בבית מלון באיזורך?" שאל הפנתר השחור.
מבלי באמת לשים לב, ראשי החל לנוע מעלה מטה, באיטיות רובוטית כמעט.
פחד.
התרגשות.
רגשות מעורבים החלו להציף אותי.
"סאיורי, את עומדת לחוות עונג שמעולם לא ידעת..."