|
|
|
נתתי מספיק
חאלס
שישחררו אותי
לא רוצה
לא מגיע לי
מגיעה לי הערכה
מגיע לי כבוד בסיסי
דיי
אי אפשר להתנהג כאילו זה מובן מאליו שאני כל הזמן בא למילואים ואוכל חרא ולשים פס על כל מה שאני אומר
נמאס לי כבר מהגדוד הזה
נמאס לי כבר מהפלוגה הזאת
מרגיש כמו גנון שאם אני לא אקיא את הנשמה שלי פה לא יקרה שום דבר ובסוף אני אוכל את כל הזין
דיי לא בא לי יותר
חלאס,נתתי מספיק כבר 3 שנים ועדיין לוקחים אותי מובן מאליו במקום הזה
כי הרי ברור שאני אבוא,ברור שאני אדאג שהכל מתפקד והכל תקין והכל עובד ובכל הרכבים יש דלק ויש תחמושת בנשקים וסוללות טעונות וקשרים מורכבים ועובדים
ואחרי כל זה עוד מצפים ממני למצוא פתרונות איך אני אצא הביתה בזמן כדי ללמוד,כאילו אין לי 70 שעות להשלים גם ככה
סעמק דיי נמאס לי להיות המבוגר היחיד כאן
אין לי עצבים יותר
בא לי הביתה
של כמה תמונות שאהבתי מפינטרסט (אני מכור)
היום חשבתי על זה שאם אני אפצע אז אני אוכל לפחות להתרכז בחיים שלי
לימודים
עבודה
וכו'
זאת מחשבה רעה אני יודע אבל קצת אי אפשר שלא לחשוב אותה
לא יודע למה אבל יש לי חלומות נורא מוזרים לאחרונה ובלי קשר פתאום נזכרתי במשהו שקרה כשהייתי ביסודי בכלל ובאופן כללי המוח שלי עובד בצורה ממש מוזרה לפעמים או יותר נכון רוב הזמן והוא גם רץ ממש ממש מהר
הקו הזה במילואים מבאס אותי למרות שהיציאות הכי טובות עד היום ויש הרבה יותר זמן לחיים האישיים שלנו בקווים קודמים תמיד היה איזה מרכז שכולם תמיד שם,יושבים צוחקים,אוכלים ונהנים
פה קפוא,קר ומנוכר כי כולם כל היום מסתגרים בחדרים שלהם כי מזג האוויר מזעזע או פשוט לא פה...
זה מבאס
או סתלבט בהאמר מחוץ לגבולות המדינה
תלוי את מי שואלים
פיזית לא רחוק מהמקום שבו אני נמצא נהרגה היום מישהי,בחורה בת 27 כולה, בגילי
מעלה מחשבות על החיים
מזכיר דברים קשים מהעבר הלא רחוק
בעיקר בעיקר מרסק את הלב
כדאי לי ללבוש את המדים? כדאי לי להביא ילדים? ד''ר תגידי לי מתי החיים הכל כך קלים שלי הפכו כל כך כבדים? השורה הזאת מהשיר מפרש לבן של ג'ימבו ג'יי פוגע בול בחיים שלי
באמת שאני כבר לא יודע... יש שמועה שמאריכים לנו את הצו,סביר להניח שהיא גם נכונה,למען האמת עדיין לא היו לי מילואים שהסתיימו בזמן ב3 שנים האחרונות וזה כבר סבב אלוהים יודע כמה,באמת שאני כבר לא סופר...אפילו קצת התרגלתי לזה,זה נהיה ממש חלק משגרת החיים שלי,הבעיה שאי אפשר באמת לתפקד ככה,איך מוצאים זוגיות? איך מחזיקים עבודה? איך מקימים משפחה?
אנשים קרובים אליי אומרים לי להציב גבול,לא להסכים להאריך מעבר וכו' וכו' אבל תכל'ס איך אפשר? מאוד מאוד מעצבנות אותי החלטות בממשלה,חוק ההשתמטות,כספים קואליציונים מטורפים לטובת מי שלא תופס את הידית הרביעית של האלונקה ומשאיר אותנו לסחוב לבד,נכון זה מחרפן אבל כאילו מה אני יכול לעשות?
לפני כמה שנים אמרתי לעצמי שלא אביא ילדים לפני גיל 30,היום אני לא רוצה להביא ילדים בכלל
אני מפחד,אני לא מסוגל להביא ילדים למציאות של מלחמה בלתי פוסקת,של חוסר ביטחון אישי,לאומי וכלכלי, לא מסוגל
ועל כל זה אני יודע שאני לא לגמרי אותו נתי שהייתי לפני המלחמה,אני אחר
לעיתים קרובות יחסית אני יותר מתוסכל,אני יותר עצוב,אני יותר עצבני,למזלי יש לי קצת דברים שנותנים לי אנרגיות אבל הם גם לא מספיקים לי כרגע כי העומס הוא פשוט יותר מידי
