לפני כמה ימים פגשתי ילדה שלמדה איתי בתיכון,מוזר להגיד ילדה כי היא בקבע כבר שנים,לצערי גם לא נפגשנו בנסיבות משמחות או משהו אלא נפגשנו כדי שהיא תביא לי מדבקות הנצחה.
בכלל זה מוזר...לפני יום הייתי הילד הבעייתי בבית הספר היסודי שלא נכנס אפילו לכיתה רוב הזמן וכל הזמן הולך מכות בהפסקה,אתמול בצהריים הייתי התלמיד שלקח את עצמו בידיים וסיים חטיבת ביניים בהצטיינות ורק אתמול בערב הייתי הנער הזה שכל יום מזדיין עם החברה השווה שלו בזמן שהם ''לומדים לבגרויות'' אצלו בחדר,נשבע לכם שרק היום בבוקר הייתי טירון מבוהל שלא מבין מה נסגר ולמה צועקים עליו ומריצים אותו כל הזמן,בצהריים כבר גזרתי חוגר וחיבקתי את כל הילדים לפרידה,שעה אחר כך פרצה מלחמה והילדים ואני קפצנו למילואים...איכשהו אני מרגיש שהחיים שלי זה דבר כל כך קצר,איך פתאום אני בן 25??? איך פתאום אני עובד ומרוויח 5 ספרות בחודש? פתאום אני מילואימניק כבר שנים! איך זה הגיוני?
אני פוגש אנשים שאני מכיר ליטרלי כל החיים ולא תופס שאני מכיר אותם כבר 2 עשורים בערך והכי אני לא תופס זה שגדלתי עם אנשים שכבר בקבר