The bear cage

אני עדיין מתרגל לשלב המוזר הזה בחיים

מצד אחד נסיגה אחורה מצד שני זינוק קדימה 

לעשות דברים אחרת הפעם ולשנות את סדר העדיפויות שלי בחיים

אחד השינויים זה לתת יותר זמן לעצמי,החלטה שקיבלתי לפני יותר משנתיים אבל לא הכי יישמתי,אולי זה גם הוביל לנקודת השבירה,יש מצב,לא יודע,סביר להניח שכן,מצד שני אורך החיים הישן לא באמת איפשר זמן לעצמי וחייתי בלופ של עבודה-שינה-עבודה עם פעם ב משהו בשבילי... ברגע שנכנסתי לקורס חובשים שזה היה משהו לעצמי הרגשתי פתאום חיי שוב,ברגע שטסתי לברלין שזה היה משהו לעצמי הרגשתי פתאום חיי שוב אבל זה לא מספיק והייתי צריך רענון של הכל.

אז הנה,עבודה חדשה שלשם שינוי מאפשרת זמן,זמן ללמוד,זמן לנוח,זמן לחיות,זמן לעצמי.

היום הייתי פנוי בבוקר,לקחתי את עצמי ונסעתי לים,תמיד אהבתי ממש את חופי הים של חיפה ולצערי לא ממש ביקרתי בהם הרבה לאחרונה,אז הנה,לקחתי זמן לעצמי וירדתי לים,קניתי לי קוראסון שוקולד וקפה והלכתי לטייל בטיילת,להנות מהרוח בשיער,המוזיקה באוזניות ונוף של גולשים רוכבים על הגלים וספינת חיל המים מפטרלת ומטיילת לה על קו החוף מחלקו המערבי,בקיצור,להנות מהסרט שלי

התחלתי עבודה חדשה,לשם שינוי לא בתור נהג משאית כי לא מסתדר עם הלימודים עבודה כל כך קשיחה וגם בשיא הכנות? הייתי צריך לרענן 

מה שכן,לא הכינו אותי לזה שאני הולך להיות מוקף מלכות יופי בעבודה...סיירסלי,איך אפשר להתרכז שכמעט כל אחת נראית כאילו היא יצאה מתוך תחרות מיס יוניברס??? 

עצות יתקבלו בברכה 

אני חיי בסרט, כל הזמן בגדול 

לפעמים זה קומדיית מצבים שגורמת להתגלגל מצחוק כשאני עושה שטויות עם חברים או סתם יוצא לי קלמזי 

לפעמים זה סרט פעולה,יריות,מרדפים ואקשן של החיים בתצורה אחת או על האמבולנס בתצורה החדשה שקורית עכשיו גם או בתצורה השלישית שעליה לא אפרט כרגע 

לפעמים זה סרט דרמטי,כזה שמלא במוזיקה טובה ושוטים יפים של ערים ובניינים

אבל מה חסר? סרט רומנטי,קומדיה רומנטית בעדיפות

כזאת קלאסית אמריקאית עם רגע שהדמוית הראשיות נפגשות ובום יש פה אהבה ממבט ראשון, כזאת.

כזאת שכל רגע מלא באופוריה והכל מרגיש כמו חלום, כזאת.

כזאת שמוזיקה רומנטית מתנגנת ברקע בכל נשיקה והכל סופר קיטשי ורומנטי, כזאת 

כזאת קומדיה רומנטית חסרה לי בסרט של החיים שלי, כזאת 

בעבר פרסמתי פה פוסט על זה שהוצאתי את האוטו שלי למכירה,אז היום נפרדנו

לרוב האנשים זה פחות מובן אבל לחולה הגה ונהג מקצועי כמוני זה קשה בטירוף להיפרד מרכב,קשה כי יש איתו חוויות,טובות או לא טובות אבל חוויות, יש איתו זכרונות ומעבר לזה לפעמים רכב זה הפסיכולוג הכי טוב שיש

מעבר לזה שהרכב הזה הוא רכב שכלכלית היה יקר וזה מבחינתי היה הסימן הצלחה שלי,באופן לא מפתיע בכלל הרכב הזה היה מאוד מזוהה איתי ובכלל,החיבור היה שלנו היה מעולה ובהחלט נהנתי מכל רגע ומכל ק''מ שנסעתי איתו היה תענוג וכל חוויה הזויה שעברה בתוכו הייתה כיף אדיר

לא יודע איך אסתדר עכשיו עם רכב זול יותר וישן יותר,אני פשוט בדיכאון מהכל