The bear cage

מי לא מכיר את צומת בית קמה? אם לא אכלת שם מקדונלד'ס או בורקס כנראה לא היית באמת בצבא

המיקום המרכזי שלה ביחס לבסיסי צה''ל והקרבה לעוטף הפכו אותה למקום הכי טבעי בעולם להיות בית למדבקות של ילדים שלא מזמן רק חלמו להשלים בגרויות

הקליפ הזה,הוא תמצית של ישראל ב3 דק' עם הרפרנס לטיפקס,הכאב,החיילים בבורקס הטורקי,הבירה עם פרצוף של חברים,האקדח על החגורה ובעיקר התקווה לעתיד טוב יותר

עומר עברון,הידוע בתור ג'ימבו ג'יי הוא כנראה המשורר הכי טוב של ישראל של אחרי אוקטובר 23,אף אחד לא מצליח לכתוב מילים נכונות כל כך כמוהו 

אבל צבא מוציא ממני המון חרמנות וצורך בבדסמ

(הושמד)

(הושמד 2)

השאלה איזה מהם יותר?🤔

"נסענו הכי מהר בלי לדעת לאן,ניידות משטרה בלי סוף עמדו בצד וצבא שהגיע כמו הקיץ של אביה" 

אני חושב ששמעתי את השיר הזה כבר איזה 100 פעמים מאז שהוא יצא,הוא נוגע בי אישית כי אני בדיוק הייתי חלק מתוך אותן ניידות משטרה והצבא שהגיע,אחד הזכרונות הבודדים שלי מאותו יום הוא משעות הבוקר כאשר נסעתי לדרום במהירות בתוך תור של רכבי ביטחון שהיה נדמה שבאמת אין לו סוף  

נלחם על התקווה שיום אחד לא נצטרך פה גיבורים

המילים של השיר הזה...וואו

אני עדיין מתרגל לשלב המוזר הזה בחיים

מצד אחד נסיגה אחורה מצד שני זינוק קדימה 

לעשות דברים אחרת הפעם ולשנות את סדר העדיפויות שלי בחיים

אחד השינויים זה לתת יותר זמן לעצמי,החלטה שקיבלתי לפני יותר משנתיים אבל לא הכי יישמתי,אולי זה גם הוביל לנקודת השבירה,יש מצב,לא יודע,סביר להניח שכן,מצד שני אורך החיים הישן לא באמת איפשר זמן לעצמי וחייתי בלופ של עבודה-שינה-עבודה עם פעם ב משהו בשבילי... ברגע שנכנסתי לקורס חובשים שזה היה משהו לעצמי הרגשתי פתאום חיי שוב,ברגע שטסתי לברלין שזה היה משהו לעצמי הרגשתי פתאום חיי שוב אבל זה לא מספיק והייתי צריך רענון של הכל.

אז הנה,עבודה חדשה שלשם שינוי מאפשרת זמן,זמן ללמוד,זמן לנוח,זמן לחיות,זמן לעצמי.

היום הייתי פנוי בבוקר,לקחתי את עצמי ונסעתי לים,תמיד אהבתי ממש את חופי הים של חיפה ולצערי לא ממש ביקרתי בהם הרבה לאחרונה,אז הנה,לקחתי זמן לעצמי וירדתי לים,קניתי לי קוראסון שוקולד וקפה והלכתי לטייל בטיילת,להנות מהרוח בשיער,המוזיקה באוזניות ונוף של גולשים רוכבים על הגלים וספינת חיל המים מפטרלת ומטיילת לה על קו החוף מחלקו המערבי,בקיצור,להנות מהסרט שלי

בקבוצת חברים התפתח דיון לגבי ההאמרים החדשים שקיבלו בצה''ל אחרי שהגיעו כמה לגדוד מילואים של חבר בעיקר על זה שכבר 40 שנה ולא שינו בו כלום.

כשהייתי חייל סדיר ממש אבל ממש שנאתי את הכלי הזה, הוא רועש,מגושם, איטי,לא נוח בעליל ותכל'ס הדבר הכי מכוער עלי אדמות.

בשנתיים של המלחמה התאהבתי הבהמה הזאת מהר מאוד,פתאום כל תקלה קטנה (או יותר מקטנה) לא משביתה את האוטו אלה נפתרת עם לדרמן ואיזו,אפשר להשתמש בו לכל דבר שצריכים ולשנות בו דברים עם 2 ידיים אפילו בלי כלי עבודה,הוא מגיע לכל מקום,בכל זמן ובכל תנאי שטח והכי חשוב,הוא תמיד החזיר אותי הביתה בסוף.

אז מה המסקנה שלי בזה? לפעמים דברים הם לא ממש הטעם שלנו,אבל כשלומדים להכיר אותם מסתבר שהם בדיוק,אבל בדיוק מה שאנחנו מחפשים 

קאבום הושמד

חשקה נפשי להעלות תמונה מאחד מסבבי המילואים

במהלך השנתיים האחרונות באינספור סבבי מילואים וקורסים ואימונים פגשתי לא מעט אנשים שאמרו לי ''אני כאן עד שמחזירים את חממי'' זה משפט ששמעתי בעזה יותר מפעם אחת ומיותר מבן אדם אחד 

וואלה אני חייב להגיד שאני לא מכיר את אסף חממי, לא גדלתי בגבעתי אלא במחוזות אחרים בצבא, עד ל7.10 בחיים לא שמעתי את השם אפילו

בשנתיים למדתי להכיר בן אדם שמת ביום שבו שמעתי את השם שלו לראשונה ולאמץ לעצמי את האני מאמין שלו

התבאסתי שלא הסתדר לי לנסוע ללוויה של איש שאני לא מכיר,אבל נכנס לי ללב,מבטיח שבדרך לעוד סבב מילואים או אימון אעבור לחלוק כבוד 

אלוף משנה אסף חממי,גיבור ישראל אמיתי,אני מצדיע לך

להיות המפקד שמחנך חיילת חצופה