|
|
|
יש לי פנטזיה שאני לוקח מישהי לכלא 6 הנטוש,שנינו במדים ואנחנו עושים משחק תפקידים בכלא שבו אני סוהר קשוח,היא חיילת חצופה ומרדנית שצריך ליישר ולחנך.
אנחנו מתחילים בקליטה בכלא,שם אני מעביר אותה strip search פולשני ומשפיל במיוחד,ואז היא מקבלת מדי אסירה ואני שולח אותה לתא,היא מתחצפת ומקבלת עונשים עד שהיא מתיישרת😈
לבנות לוחמניות
השילוב של קשיחות הכרחית עם רכות ועדינות נשית זה פשוט אוחחחח
לשבת מאחורה בהאמר,לרוב אני נוהג
לימדו אותי בצבא משפט חכמה שכולם בשייטת 13* חיים לפיו- ''כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים''
כמו שאומרים הדוסים,מה הפשט? המשפט מבטא את הרעיון שבתקופות משבר וקושי, מתגלים האנשים בעלי החוזק הפנימי והאופי האמיתי. זהו ביטוי לעמידות, מנהיגות ויכולת התמודדות
אז השבוע חוויתי בכובע של החובש אירוע כזה שהגלים התחזקו,אני יודע שאמנם זה האירוע הראשון אבל הוא רחוק מלהיות האחרון,וגם בטוח שרחוק מלהיות הגלים הכי חזקים
מודה,התמכרתי לתחושה הזאת עוד בהתחלה אבל עכשיו? הרבה יותר,במיוחד שאני יודע כמה טוב תפקדתי ברגע האמת אני אפילו יותר מכור
*שייטת 13 הינה יחידה מובחרת בחיל הים הישראלי
מי לא מכיר את צומת בית קמה? אם לא אכלת שם מקדונלד'ס או בורקס כנראה לא היית באמת בצבא
המיקום המרכזי שלה ביחס לבסיסי צה''ל והקרבה לעוטף הפכו אותה למקום הכי טבעי בעולם להיות בית למדבקות של ילדים שלא מזמן רק חלמו להשלים בגרויות
הקליפ הזה,הוא תמצית של ישראל ב3 דק' עם הרפרנס לטיפקס,הכאב,החיילים בבורקס הטורקי,הבירה עם פרצוף של חברים,האקדח על החגורה ובעיקר התקווה לעתיד טוב יותר
עומר עברון,הידוע בתור ג'ימבו ג'יי הוא כנראה המשורר הכי טוב של ישראל של אחרי אוקטובר 23,אף אחד לא מצליח לכתוב מילים נכונות כל כך כמוהו
אבל צבא מוציא ממני המון חרמנות וצורך בבדסמ
(הושמד)
(הושמד 2)
השאלה איזה מהם יותר?🤔
"נסענו הכי מהר בלי לדעת לאן,ניידות משטרה בלי סוף עמדו בצד וצבא שהגיע כמו הקיץ של אביה"
אני חושב ששמעתי את השיר הזה כבר איזה 100 פעמים מאז שהוא יצא,הוא נוגע בי אישית כי אני בדיוק הייתי חלק מתוך אותן ניידות משטרה והצבא שהגיע,אחד הזכרונות הבודדים שלי מאותו יום הוא משעות הבוקר כאשר נסעתי לדרום במהירות בתוך תור של רכבי ביטחון שהיה נדמה שבאמת אין לו סוף
נלחם על התקווה שיום אחד לא נצטרך פה גיבורים
המילים של השיר הזה...וואו
אני עדיין מתרגל לשלב המוזר הזה בחיים
מצד אחד נסיגה אחורה מצד שני זינוק קדימה
לעשות דברים אחרת הפעם ולשנות את סדר העדיפויות שלי בחיים
אחד השינויים זה לתת יותר זמן לעצמי,החלטה שקיבלתי לפני יותר משנתיים אבל לא הכי יישמתי,אולי זה גם הוביל לנקודת השבירה,יש מצב,לא יודע,סביר להניח שכן,מצד שני אורך החיים הישן לא באמת איפשר זמן לעצמי וחייתי בלופ של עבודה-שינה-עבודה עם פעם ב משהו בשבילי... ברגע שנכנסתי לקורס חובשים שזה היה משהו לעצמי הרגשתי פתאום חיי שוב,ברגע שטסתי לברלין שזה היה משהו לעצמי הרגשתי פתאום חיי שוב אבל זה לא מספיק והייתי צריך רענון של הכל.
אז הנה,עבודה חדשה שלשם שינוי מאפשרת זמן,זמן ללמוד,זמן לנוח,זמן לחיות,זמן לעצמי.
היום הייתי פנוי בבוקר,לקחתי את עצמי ונסעתי לים,תמיד אהבתי ממש את חופי הים של חיפה ולצערי לא ממש ביקרתי בהם הרבה לאחרונה,אז הנה,לקחתי זמן לעצמי וירדתי לים,קניתי לי קוראסון שוקולד וקפה והלכתי לטייל בטיילת,להנות מהרוח בשיער,המוזיקה באוזניות ונוף של גולשים רוכבים על הגלים וספינת חיל המים מפטרלת ומטיילת לה על קו החוף מחלקו המערבי,בקיצור,להנות מהסרט שלי
בקבוצת חברים התפתח דיון לגבי ההאמרים החדשים שקיבלו בצה''ל אחרי שהגיעו כמה לגדוד מילואים של חבר בעיקר על זה שכבר 40 שנה ולא שינו בו כלום.
כשהייתי חייל סדיר ממש אבל ממש שנאתי את הכלי הזה, הוא רועש,מגושם, איטי,לא נוח בעליל ותכל'ס הדבר הכי מכוער עלי אדמות.
בשנתיים של המלחמה התאהבתי הבהמה הזאת מהר מאוד,פתאום כל תקלה קטנה (או יותר מקטנה) לא משביתה את האוטו אלה נפתרת עם לדרמן ואיזו,אפשר להשתמש בו לכל דבר שצריכים ולשנות בו דברים עם 2 ידיים אפילו בלי כלי עבודה,הוא מגיע לכל מקום,בכל זמן ובכל תנאי שטח והכי חשוב,הוא תמיד החזיר אותי הביתה בסוף.
אז מה המסקנה שלי בזה? לפעמים דברים הם לא ממש הטעם שלנו,אבל כשלומדים להכיר אותם מסתבר שהם בדיוק,אבל בדיוק מה שאנחנו מחפשים
