עד לפני זמן לא רב פחדתי להיות לבד. תמיד הייתה לי מישהי, תמיד היה משהו.
פתאום, לפני כמה חודשים, אני נהנה להיות לבד. פתאום המחשבה על יחסים מעוררת אי נחת. למה לרוץ אחרי כל אחת?
עד לפני כמה חודשים משהו בתוכי האמין, בלי להרפות, שבת זוגי עושה לי טובה כשהיא איתי. מי תיקח עבדקן שעיר שמדבר מוזר ומתעניין בדברים שאף אדם שפוי לא יתעניין? את מי מעניין שיש פתרונות קוסמולוגיים למשוואת אינשטיין עם טופולוגיה לא סיבתית או שיש תת מערכת של תאי B1 בגוף שאחראית להילחם במוטציות פרדקטבליות אבולוציונית, אושאפשר להוכיח את משפט סטוקס בעוד דרך אלגנטית?
יקום הצדיק בקהל ויגיד שזה מעניין אותו!
לפני כמה חודשים הכל התפרק. דחפתי עצמי מחללית האם לחלל העמוק והקר, בלי אפילו לדאוג ללבוש חליפת חלל. אני מעדיף למות בקור ובחושך מלהמשיך ככה.
לפני כמה חודשים התחלתי לדבר שוב עם נשים, לחזור לפגוש חברים. וגיליתי שהעולם מתעקש שאני טועה.
מישהי אמרה ׳כולם רוצים מישהו מעניין לידם יא דפוק!׳
אחרת אמרה ׳איך קיבלת גם זין מושלם, גם מוח שמחובר אליו וגם כוח של חיה יא בנזונה?׳
חברה אחרת עשתה לי שיחה - ׳תגיד אתה מטומטם? הסיכוי למצוא מישהו כמוך בשוק הפנויים הוא אפסי׳
פתאום הכל התחבר. ההתנהגות שלה כשהלכתי, ההתנהגות של כולן.
׳אתה תגלה יום אחד שאתה הפרס הגדול של המירוץ׳ היא אמרה כשהלכתי.
׳אף אחת לא מתחרה עלי ואני לא פרס של כלום׳ עניתי
אבל כשהמציאות שמה לך מראה מול הפנים אתה חייב להסתכל. אסור לעצום עיניים. כשאנשים מתעקשים שאתה טועה, כדאי להקשיב. לפעמים כולם טועים ואתה צודק, אבל בדרך כל זה להפך.
פתאום לי אין חשק להיפגש כל כך מהר. פתאום אני תופס תחת. אני הסנוב
איזו דודה שלא משקיעה בעצמה, לא רוחנית ולא פיזית, מעקמת פרצוף לשנייה, ויאללה ביי. שוחררת מיד ובדיעבד. הבעיטה המנטאלית שהיא קיבלה הייתה כל כך מוחלטת שאני אפילו לא השקעתי בה עוד גרם מחשבה. כמו חמור שמנפנף זבוב. כמו חתול שנמאס לו לשחק בעכבר ופשוט קם והולך. עוד דודה שחיה בסרט. ובראש אני צוחק
׳שירה צעירה ממך בעשור וחצי נראית טוב ותעשה עבורי הכל ואני לא רוצה אותה, אז למה אותךכן יא דודה?׳
פתאום נערה בת 32 מתנהגת באופן מתחסד ויאללה ביי. נשיקה לשלום ו Adieu! . בראש אני צוחק ׳נראה לך שאזרום עם מנטליות המתאים לי/לא מתאים לי שלך? יאללה תחפפי יא פרינססה בשנקל׳
מבחוץ אני מפגין רק אדיבות. אבל מבפנים השד מתפקע מצחוק, ומתאפק לא למרוח להן את האמת בפנים. האמת היא שאם מישהו עושה טובה למישהו. אז זה אני שעושה טובה למישהו כשאני איתו ולא להיפך.
אני מעדיף להיות לבד משמישהי תחשוב שהיא עושה לי טובה. שתלך תעשה טובה לאיזה אפס ממוצע. כי בסוף, לבד זה לא כל כך רע. לבד זה שקט. פתאום יש זמן. פתאום נעים לי. אם אני רוצה סקס יש את שירה או אופיר שתגענה בריצה אם אני מבקש. אם אני רוצה חברה יש את עירית או דובי או שמוליק או שאול …. פתאום יש לי הכל, וכלום לא חסר. מה אני צריך עוד דודה נובלת שחיה בסרט או ילדה פותה וקפוצת נשמה?
פתאום אפשר לשבת בשקט ולחשוב בלי שעוד הומוסאפייאנס תעיק עליך ברצונות שלה ובמחשבות הטפלות שלה, ובפלקטואציות ההורמונאליות שלה.
פתאום טוב לי לבד.
אז למה לא לבד?
