קאלם פאדי

וונוס נעלמה לי, ולפניה מאדים. גם הירח עשה את הסיבוב שלו ושקע. בכל לילה אני רובץ על הגג החדש שלי, ומסתכל עליהם. רוב האנשים לא מתייחסים לפלנטות, עבורם זה עוד כתם בשמיים, ואין להם מושג כמה חשובה ופורייה הייתה הבעיה הזו ממש. איפה תמצא וונוס (או מאדים, או הירח) בתאריך מסוים ובשעה מסוימת?

הכל התחיל בסקרנות טהורה. ישבו קופי אדם שאך למדו לדבר ובהו בשמיים. מה עוד יש לעשות? ובתוך הסדירויות שהם ראו, הם שמו לב לחוסר סדירויות. למה הכוכב הזה אדום יותר? ולמה הוא חוזר על מסלולו מידי פעם? למה הפלנטות לא מתנהגות כמו שאר הכוכבים?  הם התחילו לעקוב, והמציאו מיתולוגיות, וסיפורי סבתא. אבל שמרו את הנתונים, וניסו להבין.

הבבלים עשו טבלאות. חילקו את מישור המילקה ל 12 חלקים, ורשמו כמה זמן בילתה כל פלנטה בכל גזרה. וכך באו לעולם גלגל המזלות ופונקציית המדרגה. אחרי מספיק תצפיות הם יכלו להשתמש בנתונים כדי להעריך הסתברותית איפה תימצא וונוס בזמן מסוים.

היוונים המשיכו את הבבלים. המציאו את הגיאומטריה ובנו מודלים די מדויקים. אבל היוונים התעקשו שכדור הארץ במרכז.

בנתיים עברו חלפו להם השנים, ולמרות ימי הביניים עדיין היו משוגעים שעקבו אחרי הפלנטות, ורשמו. עד שלבסוף קופרניקוס הבין מהנתונים של טיכו בראה שהשמש במרכז. ואז קפלר ניסח את שלושת חוקי קפלר, שעזרו לניוטון אחר כך.

ואז  ניוטון המציא את החשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי בדיוק בשביל לענות על השאלה איפה תמצא וונוס בתאריך מסוים ובשעה מסוימת.

עכשיו, אצל האנגלים זה כבר היה ביזנס רציני. איפה תימצא פלנטה בזמן מסוים מאפשר לך לנווט במים עמוקים, בלי לראות את החוף. ולנווט מדויק בעולם של דבילים שווה הרבה כסף. הרבה מאוד כסף. אז האנגלים התחילו לתת מלגות ומענקים, ולפרסם תחרויות. מי שישפר את האלמנך (הטבלאות שאומרות איפה ימצא כל גרם שמיים) יקבל הרבה כסף כפרס.

מה יש לשפר אתם שואלים? הרי אחרי ניוטון יש כבר פיזיקה אמיתית, מדע מדויק. 

טוב, המדע אמנם מדויק, אבל החיים לא. בשלב הראשון, הם פתרו את הבעיה כשהם מתייחסים לזוגות בנפרד. וונוס והשמש, מאדים והשמש… אבל מה עם ההשפעה של מאדים על וונוס? קטנה ככל שתהיה היא משפיעה על הדיוק. מסתבר שלפתור את סט המשוואות הדיפרנציאליות לשלושה עצמים באופן ישיר זה לא סתם קשה, זה פשוט בלתי אפשרי. אבל אפשר באופן בלתי ישיר לתת פתרון מקורב שילך ויברח מהמציאות ככול שיעבור הזמן, אבל יהיה טןב לזמן מה.   אז אוילר המציא את החדוו״א של פונקציות טריגונומטריות. ולאגראנז ופסקל המציאו גם טריקים, ומי לא? יותר מחצי המתמטיקה הומצאה בשביל הבעיה הזו. ממש. איפה וונוס תהיה מחר בבוקר (לא על הזין שלי לצערי). 

אבל זה עדיין לא מדויק מספיק! טוב, מה עם כל העצמים שלא גילינו עדיין במערכת השמש? לה וורייה מסתכל ומבין שהמסלול של הפלנטות שאנחנו רואים לא מדויק כי מישהו אחר מפריע להן. וכך התגלה נפטון. לא מתוך תצפית ישירה, אלא כי הוא שיבש למישהו אחר את החיים.

השנים עוברות, המתמטיקה משתפרת,  שחקנים העיקריים במערכת השמש מתגלים, אבל עדיין אין דיוק מושלם. תגידו, שמעתם פעם על קוף שיוותר? פתאום מישהו שואל. אנחנו משתמשים בכדור הארץ כשעון שלנו. אולי השעון שלנו מזייף? אולי הוא לא סדיר?

ועוד מאה שנה, ועוד מאה, ומגלים שכדור הארץ אכן מאט. אבל זה עדיין לא מספיק. בעיות מסוימות, כמו העובדה שהאליפסה של מרקורי לא השארת במקום, עדין לא מסתדרות. 

ופתאום איינשטיין עם יחסות כללית, והמאה ה 20 הגיעה, ומרקיורי מתיישב במקום. הטלסקופים משתפרים, ויש מכ״מ ואפשר למדוד את מיקום פלנטות בדיוק, ויש מחשבים לחשב, ופתאום הבעיה נפתרה, ואפשר לדעת בדיוק איפה תימצא כל פלנטה.

אבל בה בעת נפתח היקום. הנקודות שזזו באופן רגולרי, כוכבי השבת, התגלו כגלקסיות או מבנים גדולים יותר, ובתוך התנועה שלהם שוב יש איסדירויות. פתאום צריך חומר אפל אם רוצים לתאר את הדינמיקה של גלקסיה שלמה. וכשבונים מודל של כל היקום? מקבלים מפץ גדול, אבל גם שם זה לא מסתדר עד הסוף, אז עכשיו צריך אנרגיה אפלה.

ומסתבר ש 95 אחוז מהיקום זה אנרגיה וחומר אפלים שלא ראינו מעולם ואין לנו מושג מה הם. אבל את השפעת הכבידה שלהם אנחנו רואים. הם דופקים לנו את המסלולים שחזינו. או שהם בכלל לא קיימים וצריך תיאוריה חדשה גם אחרי אינשטיין? אף אחד לא הבין עדיין.

אותה בעיה. בעיית הכבידה, לא מפסיקה לייצר אתגרים.

אותה בעיה, איך משפיעה מסה אחת על מסה אחרת על ידי הכבידה. תמיד אותה בעיה, גם אם בסקאלה הולכת וגדלה. הבעיה הזו תרמה יותר מכל דבר אחר למין האנושי. השאלה המחורבנת איפה ימצא גוש סלע מחורבן ביחס לגוש חומר אחר הפכה אותנו למה שאנחנו. וככול שאתה מסתכל על הבעיה הזו ברזולוציה הולכת וגדלה, אתה מגלה יותר ויותר, ומבין יותר ויותר. ממציא יותר ויותר.

99 אחוז מהאנשים מסתכלים על וונוס ורואים כתם. אני רואה סיפור כל כך גדול, ורק את חלקו הקטן סיפרתי לכם.

וונוס הזונה, יושבת למעלה ומחרמנת אותי כל לילה. ולי נשאר רק לאונן לה בפנים. מזל שאני לא אחראי על שמירת הנתונים. על הכל היה כתמים של זרע. דמיינו את ניוטון הגיי הלטנטי הזה מקבל דפים מרוחים בכתמי זרע