היא באה ביום ראשון בשמונה בדיוק, נראית מושלם,
a little fuck doll, חשבתי לעצמי בראש. אני חושב הרבה מחשבות על אנשים, ומחפצן אותם חופשי בראש. גם בחיים. קאנט יכול ללכת להזדיין עם הציווי המוסרי שלו, בני אדם כתכלית עלק. ראשית אין מוסר, זה המצאה של עניים, כמו שצדק זה המצאה של עשירים. אנשים מכופפים כל מוסר ודי בקלות. שנית, בינינו, בני אדם הם סתם קופים. כן, הקופים הראשונים שירדו מהעץ, אבל קופים מאנייקים חצי פסיכוטיים. תראו לי עוד מין שמיוחם כל הזמן. אצל כל יונק אחר עונת הייחום מתישה וקשה. יצורים נוגחים אחד בשני, נושכים, בועלים ונבעלים בכוח. אנחנו ככה כל הזמן. אז עם איך שהקופים האלה מתייחסים לכל החיות האחרות, מגיע להם גם קצת חיפצון. וזין. גם זין מגיע להן.
אבל היא לא הטיפוס. ילדה טובה, חרמנית קטנה, זה הכל. הרבה טעויות עשיתי בחיים, אבל מה הטעם בחיים בלי טעויות? היא התיישבה על הספה, לידי.
׳אני ממש מתרגשת׳
היא כולה רטטה מלחץ.
׳הכל בסדר׳ אמרתי לה, וחיבקתי אותה.
׳אפשר לנשק אותך?׳
׳ברור׳ עניתי, מחייך ומסתכל עליה ברוך. היא חמודה אמיתית, זה יהיה כיף ללמד אותה. אני אוהב ללמד, כל דבר. אני טוב בזה, ויש לזה אימפקט מעניין על אנשים. ללמד זה סוג של שליטה, אני מניח.
כל הלילה ניסיתי לחדור אליה. היא הייתה מכווצת כמו צדפה מבוהלת. הגוף שלה נלחם בי כל הזמן. רגליים, אגן. היא הייתה נעולה. כל הזמן בחנתי אותה, מסתכל אם היא בסדר, והיא מחזירה לי מבט מזוג עיניים ענקיות בראש קטן. לעזאזל איזה חרמן הייתי, וכמה התאפקתי. האדם שהכי קשה לי לשלוט בו זה אני. הקוף הכי גדול. בסופו של דבר, אני אדם עדין, כשצריך, וניסיתי לאט לאט. לבסוף הבאתי שמן קוקס. היא לא רצתה לנסות. היא כל הזמן דירבנה אותי לא לוותר. באופן נואש, כמעט מעורר רחמים, ובהחלט מעורר רצון להגן ולטפח. ׳חייבים להצליח!׳ אמרה שוב ושוב, בטון כל כך נואש שעמד לי יותר חזק.
׳הכל בסדר, לא חייבים כלום, יש לנו מלא זמן אחר כך׳ אמרתי לה
כמעט בחצות הצלחתי להיכנס אליה לרבע שעה אחרי שהרטבתי אותה עם האצבעות ורוק. היא לא הייתה מוכנה שארד לה, ולא שאכניס אצבעות.
׳אני לא אוהבת את זה׳
׳אתה רוצה לקרוא לי בשמות?׳ שאלה, תוך כדי שהיא גונחת בכאב. אני כמעט לא זזתי. כשנכנסתי עד הסוף אליה, לא זזנו שנינו.
׳אני לא אוהבת כשנכנסים ויוצאים, זה גורם לי לחרדה׳.
אני הייתי משועשע, בתוך תוכי, אז חייכתי ואמרתי, כשאני מסתכל לה בעיניים, ׳ש. יא זונה קטנה, מזמן רציתי לזיין לך את הצורה. כבר שנים שאני חולם לפרק אותך׳
תכלס די אמרתי אמת, לשעתה בכל אופן. ראיתי את הבהלה בעניים שלה.
׳נו זה מה שרצית?׳ שאלתי והרחבתי חיוך וערווה. אני אוהב להרחיב דברים, בעיקר יפים. תזכירו לי להרחיב על כל נושא שתחפצו.
׳לא׳ ענתה.
׳לא כדאי לבקש משהו שלא רוצים׳ עניתי. המשכתי לחייך ונישקתי אותה. הייתה לה נשיקה לחוצה. תוקעת לך את הלשון חזק בפה ומזיזה כאילו מזיינת לך את הפה עם הלשון. לא היה לה מושג מה עושים עם גבר. אבל איזה פה ולשון מושלמים. ואיזה רוק טעים, לכל הרוחות. אפילו השיניים העקומות שלה חירמנו אותי. דמיינתי את עצמי טוחן לה את הפה הקטן. מרחיב גם אותו.
טילטלתי אותה קצת אחורה וקדימה. היא גנחה.
׳להרבה נשים יש בעיה של יובש׳ אמרתי, ׳ואיפה שיש להרבה אנשים בעיה, יש הרבה פתרונות. לא סתם יש עשרות חומרי סיכה בבית מרקחת׳
זה שכנע אותה. לפעמים הגיון חדר את מסך האימה והפאניקה בו חיה תמיד. באותו ערב לא השתמשנו בשמן קוקוס, אבל השתמשנו מאותו יום. היא התלהבה מזה כאילו גילתה את אמריקה.
׳אל תצא, תן לי׳ אמרה כשניסיתי לצאת, לגמור ככה לא אגמור. ראיתי שהיא סובלת. שיעור ראשון נגמר. היא הוציאה אותי לאט, גונחת.
דיברנו עוד קצת. היא ממש שמחה שהצלחנו. כמו ילדה קטנה. ׳בטח לא תרצה לראות אותי שוב׳ אמרה. ׳למה שלא ארצה?׳ שאלתי. ׳את מותק אמיתית׳
בשלב הזה שכנעתי את עצמי שאשתעשע איתה קצת, אלמד אותה, ושתחזור לבעלה.
אני והשטויות שלי. נשבעתי לעצמי כבר שאני לא עושה ילדות. אני והשטויות שלי.
אוננתי לפני השינה. מדמיין אותי מזיין אותה בכוח, כשהיא באוויר, ורק הזין שלי מחזיק אותה שם (עם תמיכת הידיים). כמו נקודה ארכימדית.
