לפני שנתיים. 14 בדצמבר 2022 בשעה 13:32
ככל שיהיה לך יותר קל בחיים
ככה אתה תרגיש פחות חי.
ספנקבלוג
" החיים נחלקים לנורא ולאומלל, אלה שתי הקטגוריות. בנורא נמצאים למשל כל המקרים הסופניים, את יודעת, ואנשים עיוורים, נכים. אני לא יודע איך הם מצליחים לעבור את החיים שלהם, זה מדהים בעיניי. והאומללים הם כל השאר. לכן עליך להיות אסיר תודה על שאתה אומלל, זה מזל גדול להיות אומלל".וודי אלן
לפני שנתיים. 10 בדצמבר 2022 בשעה 11:12
קרי הרוח, הבטוחים בעצמם, הסוחפים אחריהם את הנשים.
אלו שלא חושפים רגשות, אלו עם המבט הקשוח והבטוח בעיניים.
גברים שופעים בביטחון עצמי וכריזמה מטורפת שנוטפת להם מכל החורים בגוף.
גברים מתוקתקים לבושים בחליפות יקרות ומחויטות.
גברים מיוחדים, אריות שאופפת אותם הילה 24 שעות ביממה.
יש מעט מאוד גברים כאלה בעולם ואני מעריץ אותם.
לפני שנתיים. 8 בדצמבר 2022 בשעה 12:43
זה אחד הדברים הכי קשים שיש.
הרגע הזה שאתה כבר לא מסוגל לשקר לעצמך ולומר לעצמך שהכל בסדר.
הרגע בו אתה מבין באמת אבל באמת כמה נורא העולם הזה, ולאן החיים האלה מובילים אותנו.
לפני שנתיים. 4 בדצמבר 2022 בשעה 13:29
עד לפני עשור בערך הייתי מבלה לא מעט זמן בים. אני כל כך מתגעגע.
אני מתגעגע לתחושה של לשכב על החול מול הים הכחול ופשוט לא לחשוב. לא לתכנן איך אני מבצע את המטלות שלי מחר בעבודה. לא לתכנן כל הזמן איפה אני אהיה עוד עשר שנים, לא לשמוע את הצעקות של הבוס אלא רק את השקט ואת קול הגלים המתנפצים על המזח. פשוט לא לחשוב על כלום, לא על העבר, לא על העתיד, רק לחיות את הרגע הקסום בו אני מוטל על החול. רק לחיות את הרגע בו קרני השמש מלטפות את גופי השרירי ואני עוצם לאט את עיניי ודבר לא יכול להטריד את מנוחתי.
היו זמנים..
לפני שנתיים. 30 בנובמבר 2022 בשעה 6:56
הורגים אותי בני 40 ומשהו שמעידים על עצמם שהם נראים טוב. נו באמת, אולי נראתם טוב לפני 15 שנה. היום אתם כבר לא נראים טוב, היום אתם רק "שמורים".
לפני שנתיים. 23 בנובמבר 2022 בשעה 20:09
לגברים יש כפתורי עונג בגוף- כפתור הסקס- החשוב והעוצמתי מבין הכפתורים, כפתור האוכל, כפתור המוזיקה ועוד. כל אחד מהכפתורים משפיע ומענג את הגבר בצורה שונה.
אחרי גיל 35 כל הכפתורים מתקלקלים ויוצאים מכלל פעולה. כל הכפתורים חוץ מכפתור אחד- כפתור האוכל שממשיך להיות המענג היחיד עד למותנו.
אני רוצה להתמקד היום בכפתור אחר שכבר יצא אצלי מכלל פעולה- כפתור המוזיקה. פעם אהבתי מוזיקה מאוד. האזנה למוזיקה הייתה חלק אינטגרלי וחשוב מהיומיום שלי. בגיל ההתבגרות זו הייתה מוזיקה שחורה כשבגרתי המוזיקה השחורה התחלפה לה במוזיקה ישראלית.
היום אני כבר בקושי שומע מוזיקה. כאילו כבר אין לי את הצורך הזה. השיא היה השנה כשהאזנתי במקרה למצעד השנתי של גלגלצ. לא הכרתי אפילו שיר אחד!
ככה זה, עכשיו אני מעדיף את השקט, את הרוגע, נגמר העידן של מוזיקה רועשת בקולי קולות, מעכשיו אני רוצה לשמוע רק את דממת המוות.
לפני שנתיים. 20 בנובמבר 2022 בשעה 15:23
עשיתי מנוי לכלוב.
לא שיש לי יותר מדי ציפיות, אבל מנסים, אתם יודעים.
תמונות בהמשך.. אולי..
לפני שנתיים. 18 בנובמבר 2022 בשעה 14:16
שיחה אקראית בפייסבוק עם בחורה שלמדה איתך בתיכון בגיל 26-
"הכל סבבה, בדיוק מסיימת עכשיו את התואר ועוד מעט נוסעת למזרח לארבעה חודשים"
שיחה אקראית עם בחורה שלמדה איתך בתיכון בגיל 40-
"בדיוק עברתי ניתוח השתלת קוצב לב"
לפני שנתיים. 16 בנובמבר 2022 בשעה 11:37
השבוע הייתי בהרצאה/הצגה למניעת תאונות דרכים. השחקן (שאגב היה נהדר) שיחק בצורה דרמטית ומוקצנת להפליא אדם שהרג אדם אחר עת שנהג בפראות.
זה הזכיר לי את התקופות הדרמטיות בחיי. הימים הסוערים רוויי המשברים והקשיים, אך גם המלאים ברגעי צחוק שמחה וריגושים מזדמנים. הימים שעוד יכולתי להרשות לעצמי להרים קצת את הקול, לעשות שטויות או לפרוץ בצחוק פרוע. הימים האלה עברו ועכשיו אני נמצא בעידן הפוסט דרמטי של חיי. העידן בו אני צריך לשמור על קור רוח ואיפוק ולא להיכנע ליצר. כבר אסור לי ליצר דרמות או להיכנס להיסטריה, זה יכול לפגוע לי במקום העבודה ולפגוע לי בתדמית. נכנסתי רשמית לעידן הרדידות הרגשית. עידן קור הרוח ושיקול הדעת.
לפני שנתיים. 10 בנובמבר 2022 בשעה 17:56
נתחיל בחדשות הטובות- הייתי בסשן ספנקינג מעולה היום!
החדשות הרעות הן שהעקבות הסשן קיבלתי פרספקטיבה בנוגע לגיל שלי, ואני בשוק כמה אני זקן!
הרי בסשן ספנקינג משחזרים רגעים מימי בית ספר העליזים בהם היו מצליפים בישבנים של תלמידים סוררים.
אז נכון, לא גדלתי בתקופה הזאת, (למרות שלפעמים אני באמת מרגיש עד כדי כך זקן)
אבל בכל זאת מאז ימי התיכון הקשים והסוערים חלפו להם למעלה מ 2 עשורים.
סיימתי י"ב ב2001 ( תעשו לבד את החשבון) וזה אחרי שנשארתי כיתה שלוש פעמים ( לא באמת.. (:)
איך שהזמן טס לו לא יאמן..