|
|
|
כמה בנות שאלו אותי איפה אני אוהב לבלות.
עניתי להן- "בנות אני בן 43. הבילויים שלי הם לשתות קפה, לעשות כושר, לשלוח רילס ל3 חברים, לאכול ארוחת ערב מוקדמת וללכת לישון ב9 בערב".
שבת שלום.
אני מחכה לך ילד.
עוד מעט אתה תהיה המנהל שלי.
זו תהיה פעם ראשונה שיש לי מנהל צעיר ממני (הגיע הזמן, לא?)
אני מקווה שאתה אדם נחמד ורגוע ילד, כי בסוף היחס הבינאישי זה הדבר הכי חשוב.
הלוואי ויהיו לנו יחסים טובים ילד- תאמין לי שאין דבר שאני רוצה יותר.
אני מקווה שתתייחס אליי בכבוד ילד. בכל זאת, אני הרבה יותר מבוגר ממך והיו לי חיים לא קלים.
אני מקווה שאתה אדם טוב ילד, כי רק אנשים טובים ראויים לנהל אדם כמוני.
תשמור על החברה ילד, כי אנחנו כבר לא מצליחים.
מחכה לך ילד (לך תדע, אולי זו בכלל ילדה)
הגעתי לגיל שבו אני עונה על וואטסאפ מ23:30 בלילה ב6:45 למוחרת בבוקר.
בני גילי היקרים.
זוכרים שכשהיינו צעירים לאונרדו דיקפריו כיכב ביומן נעורים?
היום כבר אפשר ללהק אותו ליומן גיל העמידה.
(מה שאי אפשר לומר על בנות הזוג שלו, חח)
-עייפים.
-לא מרוכזים.
-מתקשים להתמודד עם טכנולוגיה חדשנית.
-פוגעים בפריון.
-יקרים למעסיק בגלל השכר שעולה עם הוותק.
-קורסים תחת העומס.
-לא באים למשרד.
-סובלים מפער בין המוטיבציה לבין היכולת.
-לא מפסיקים להתלונן.
-לא מסוגלים להתחרות עם החבר'ה הצעירים בחברה.
-לא מצליחים לבצע את העבודה ביעילות כמו לפני 10 שנים.
עצוב ומדכא.
פשוט עצוב ומדכא.
והכי עצוב ומדכא- שגם אני נמנה עם חברי הקבוצה הזו.
כל הזמן מתפרסמות אצלי בפיד בפייסבוק מודעות אבל של אנשים שאני לא מכיר.
אני לא מבין למה.
הפייסבוק לא יודע שגם ככה אני במשבר גיל 40 וחושב המון על המוות?
עוד מעט כבר לא ישארו בפייסבוק משתמשים חיים.
אולי אני כבר צריך להפסיק להשתמש בו.
גם ככה התנועה שם דלילה ביותר.
סימנים שאתה מבוגר:
-אתה מעדיף להישאר בבית.
-אתה מדמיין לפני שאתה הולך לישון.
-אתה אוהב להיות לבד.
-אתה נעשה קר ומנוכר כלפיי אנשים אחרים.
-אתה לא מתרגש יותר מיום ההולדת שלך.
-אתה הופך להיות שקט.
-קשה לך להתרגש מדברים יותר מאשר בעבר.
-אתה חושב יותר על צרכים ופחות על רצונות.
-אתה חושב המון על העתיד ורוצה שהכל יעבור מהר.
-אתה נמנע מדרמה ומתמקד באיך לשרוד את החיים המשעממים שלך.
על כולנו יש איום קיומי.
איום קיומי שבטוח יתממש.
זה רק עניין של זמן.
80 שנה פלוס מינוס- בסוף זה יגיע, בטוח.
זה מוכח מדעית.
גם הצבא הכי חזק בעולם לא יצליח להסיר אותו.
ואנחנו עומדים מולו חסרי אונים.
לא באמת מבינים אותו, לא באמת מעכלים.
זה גדול עלינו, האיום הקיומי הזה.
הוא לא כשיר להוביל.
זהו, הוא כבר לא מסוגל יותר.
הוא הגיע לקצה גבול היכולת.
לצערי אני מכיר היטב את הפוזיציה הזאת.
הוא צריך ללכת, מייד, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הוא לא כשיר להוביל- הוא מבוגר מדי (אפילו שהוא רק בן 48) הוא לחוץ מדי.
הוא כבר לא מתאים לתעשייה.
זה לא יועיל אם ירחמו עליו- כולנו מסתובבים עם תאריך תפוגה- זו דרכו של עולם.
בן אדם צריך לדעת מתי לפרוש.
הוא לא כשיר להוביל- עליו לפנות את הכיסא מייד.
(אם לא הייתי טורח לציין שהוא בן 48 ועובד בתעשייה הטקסט יכול היה להיות מכוון למישהו אחר, חח)
אין לי מרחב מוגן.
אני מנסה להתגונן, ופשוט לא מצליח.
כל הזמן נופלים עליי טילים.
ככה זה נמשך כבר שנים.
אני כל הזמן מנסה למצוא מכסה.
אני כל הזמן מנסה ואף פעם לא מוצא.
אין לי מרחב מוגן מפני משבר גיל ה40.
