|
|
|
בגיל 20 כשהטסטוסטרון והליבידו היו בשיאם, הייתי כל הזמן חרמן ופינטזתי כל הזמן על ספנקינג.
עכשיו בגיל 41 כשהטסטוסטרון והליבידו בורחים לי אני מפנטז על לחזור שוב לגיל 20 ולפנטז כל הזמן על ספנקינג.
"יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח"
אני שונא את הביטוי הזה.
מה זה מת ב"שיבה טובה"?
אנשים מתים רק בשיבה רעה.
שיבה רעה מאוד.
להזדקן זה תמיד דבר רע.
המילה מת והמילה טוב לא יכולים להופיע באותו משפט. (להוציא רוצחים מחבלים וכו')
בחיים יש רק שתי אפשרויות אפשרות רעה מאוד- למות צעירים או אפשרות רעה- למות מזיקנה.
אף אחד לא מת בשיבה טובה.
כמה מכם מפנטזים על ספנקינג?
מאיזה גיל?
יש לכם פנטזיה מועדפת בתחום?
כמה מכם חטפו/החטיפו?
שתפו.
לפעמים אני צריך לגייס כוחות נפש כל כך גדולים כדיי להמשיך קדימה, וזה מתיש אותי, זה פשוט מתיש אותי. אני כבר מבוגר מדיי בשביל הדרמות האלה. ( חייב לדחוף את משבר גיל 40 לכל מקום)
עד גיל 30 החיים שלך הם כמו לאס וגאס.
אחרי גיל 30 החיים שלך יותר כמו פתח תקווה.
לפני 3 שנים העלתי כאן את הפוסט הראשון שעסק במשבר גיל ה40. החל מאותה נקודה 99% מהפוסטים שלי עסקו במשבר הזה שמאז שהתפרץ הרס לי את החיים ומביא אותי כל פעם לשיאים חדשים של סבל, יאוש, דיכאון ואומללות, ואני יודע שהרע מכל עוד לפניי.
הבלוג הזה היה אמור להיות בית חם ואוהב לחובבי ספנקינג ובסוף הוא הפך לבית קר וקודר לגברים ונשים במשבר גיל ה40.
במצטבר, כמה קילוגרמים עליתי והורדתי מגיל 30 ועד היום?
"יום אחד אתה נכנס לבריכת הכדורים בפעם האחרונה בחייך, ואתה בכלל לא יודע את זה"
(בגילי זה הכי כייף לחיות בעבר)
דג זהב מציע לכם לבקש ממנו שלוש משאלות- כל מה שתרצו.
מה אתם מבקשים?
(בבקשה לחשוב לפני שעונים)
נמאס לי מהמשבר הזה.
כל הזמן רע לי.
אני כבר לא זוכר מתי היה לי טוב.
כל הזמן מחשבות שליליות.
כל הזמן דיכאון.
כל הזמן שגרה משעממת ונטולת ריגושים.
אני כבר לא זוכר מתי ביליתי בפעם האחרונה במסיבה טובה.
והיה לי פעם טוב, נשבע לכם.
מי המציא את המשבר הזה?
מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?
זה בטוח אותו אחד שהמציא את המוות.
ערב טוב.
